מסדרונות ריקים, קירות שחורים
תמונה אחת, מספרת סיפור
על כמה היית בליבי, נשמת את נשמתי,
ועכשיו אתה ברחת, מהחום שלי ושלך, אל הקור שבחוץ
בלילות בטוחה שאתה לצידי,
מעולם לא חשבתי שאהיה לבדי,
ואתה תבחר לצאת למסע לעולם הרגש,
בין הכוכבים לחפש את הניצוץ,
איך יכולת לעזוב
שתדע שאני לא נשברתי אף פעם.
בכיתי איתך, אבל ידעתי תמיד, שביחד נתגבר,
מאחורי מסך צללים חשבתי שאמצא בך אמת
איך הלכת מתוכי והשארת לי תמונה.
ואני עוד מנקה את האבק שהשארת.
כי שהלכת אליה, לקחת הכל,
את החלומות שהעזתי לספר, את הפחדים שחשבת שאסתיר,
ואותי הותרת עוטפת זיכרונות מול תמונה.
שתדע שאני לא נשברתי אף פעם.
בכיתי איתך, אבל ידעתי תמיד, שביחד נתגבר,
מאחורי מסך צללים חשבתי שאמצא בך אמת
איך הלכת מתוכי והשארת לי תמונה. |
