פרפרי הלב שלך מרפרפים על שפתיה
בתנופה אחרת הולמים בחזי
הנה שבו אליך שיחות לילה של קיץ
שוב נודדות במדבריות געגוע
מתנדנדת נפשך בלב ים

שוב להתדפק על דלתות הציפייה
אל מפגש הגוף המתאחד לפתע ובכל מקום
עיגולים של שמש בקצוות החיוכים
לא נותנים לך מנוח כדרכם של עיגולים
בלא מאמץ מתגלגלים בירידה

התרוממות הרוח אל מעל העניינים
משק המחשבות לפני השינה
הייתי נופלת אל תוך בורות זרועותיך הפתוחות
פעם אחר פעם להתעורר בלעדיך
ידעת להשאיר לי תקווה לאינסוף