ציפור פצועה, עפה נמוך
הרחק מעיניי כול.
עזבה קן חמים, קן אוהבים.
במרחבים הפתוחים, דואה באוויר, מחפשת משמעות חדשה.

תועה ובודדה ללא כיוון,
אוסף אותה בין זרועותיי, לא שואל שאלות.
נותן פינה חמה, נותן לדמעות לזלוג,
מרטיבות נוצות מבריקות.

שם בשבילה, יוצק תוכן לחלל
תחת מחסה איתן הרחק מהגשם והקור.
מחטא את הפצעים וחובש,
חובש בעדינות זוג כנפיים שבורות.

מביטה עמוק לתוך עיניי, כמו רגע שנמשך לעד.
מחייכת ונרדמת.
יודע שאת לא שלי, רק תחנת מעבר.
מסע ארוך בעונת הנדידה.

יום חדש, ללא תחבושות.
נעמדת לבד, חזקה מתמיד, פורשת כנפיים,
הטבע קורא, זה הרגע להמשיך
עם חיוך מהול בדמעה, משחרר אותך.

עופי ציפור, עופי לעבר האופק!
ונצרי את הרגעים,
רגעים שלנו יחד.