עוד יום מנומנם בעיר הגלילית,
שישי בלילה, מריחים את שבת.
נפגש איתך לטיול איטי בחושך.
סיור שקט בין שכונות מגורים.
חמוש בטרנינג ועמוס מחשבות.
דנים על עבר, הווה ומחר.
יושבים על ספסל עץ מול החושך.
בוהים בשקט.
את בטח זוכרת, זאת היית את
ולא אחרת.
חלף זמן, את במקום אחר,
אולי לעולם לא תדעי.
איך נשכתי שפתיים, באותו טיול לילי.
פשוט לא אמרתי לך.
לא גיליתי לך איך נכנסת לי ללב.
היכרות כזאת קצרה וזה עדיין כואב.
פחדתי להבריח אותך, אבל את לאט נעלמת.
השארת לי זיכרון טוב, אחד כזה שממאן לעזוב.
את בטח זוכרת, זאת היית את
ולא אחרת. |