כשבכית
הם חייכו
והמשיכו.
אז צעקת,
אך הם לא פנו
לא חזרו,
המשיכו.
אז שתקת
וניגבת הדמעות לבד,
ולמדת
לשתוק עוד
ולשתוק לעד.
וכעת
בבכי שלך
הדמעות יבשות
ההתייפחויות
דוממות.
ואותן מעטר
חיוך מרצד
כמו שברי שמש
בפיסת ראי שבור.
פעם כשבכית,
נעלמת מהם.
היום
כשלבבך זועק שבר
הם רואים
מבעד עיניים מצועפות
וחיוכים גסים
ובניכור מושלם
מפנים גב
ממשיכים.
וזה אולי
גרוע יותר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.