כשמרכיבים פאזל, נגיד של 700 חלקים, יש שתי דרכים להתמודד עם
האתגר: להסתכל על התמונה או לנחש לבד.

אני אישית מעדיפה לנחש.

השיטה בסך הכל היא די פשוטה - מתחילים מהמסגרת, בד"כ מהפינות,
זה הכי קל. פשוט מאתרים את כל החלקים עם הצד החלק ומחברים לפי
הצבעים. כשהמסגרת כבר שלמה אפשר להתחיל לחפור פנימה. שם כבר
מתחיל להיות קצת יותר קשה. השכבה הראשונה היא די נוחה
להתמודדות, בסך הכל מוצאים צבעים מתאימים עם הצורות המתאימות
ומתחילים לנחש, חלק אחרי חלק, אבל ככל שמעמיקים ומנסים למצוא
יותר חלקים, פתאום הכל מסתבך ומתבלבל. הצבעים נראים קצת יותר
דומים, החלקים בעלי אותה צורה שרק הבדל של מילימטר קטן מכריע
אם הם מתאימים או לא, אולי אפילו תמצאו איזה שלושה חלקים עם
צבע זהה וצורה מתאימה, אבל יש גוון פצפצון כזה זעיר שעושה את
כל ההבדל. יאוש.

בנקודה הזו אתם על צומת דרכים - להסתכל על התמונה או לנחש.

אני מעדיפה לנחש.

אפשר להתחיל "לאנוס את השטח" כמו שאומרים, ולנסות לכפות את
החלק על המקום - אולי כמה דפיקות יועילו, אולי הפוך, אולי אם
נכניס באלכסון ואז ניישר. לא עובד כל כך אה?

טוב, כנראה רק סבלנות תועיל לנו כאן. בואו ניקח נשימה עמוקה,
אולי נשים איזו מוזיקה טובה ברקע וניגש לעבודה בראש קצת יותר
שקט.

אז ככה, אם כרגע מונחים לפנינו כל החלקים בצבע הירוק, בימין
נניח את כל החלקים בצבע כחול ובצד הרחוק של השולחן - את כל
היתר.

אולי נתחיל לשחק ביניהם? נראה אם משהו שם יתאים אחד לשני, אחר
כך כבר נחבר למסגרת. זה פחות או יותר השלב שהכל מתחיל להסתדר,
או לפחות ככה זה נראה. אתם מתקדמים במרץ ומחברים את החלקים,
חיוך קטן של ניצחון עולה לכם על הפנים, אבל אז קורה האסון
הגדול מכולם - חסר חלק.

אתם מתחילים להפוך את הכל בהיסטריה - אולי זה מאחורי השולחן?
בתוך הקופסה? יכול להיות שנפל על הריצפה? אתם מבלגנים כבר את
הכל, הלבנים עם הכחולים עם הירוקים עם האחרים, אפילו המוזיקה
הזאת כבר נהיית מעצבנת. בעיה.

ברוכים הבאים לצומת דרכים שניה - אתם יכולים להפסיק ולהניח
לפאזל, או להמשיך לנחש עם הצבעים האחרים ולקוות שאולי כשהכל
יהיה מוכן הוא יצוץ מאי שם.

אני מעדיפה להמשיך.

אחרי הכל - זה הרעיון באתגר.

עברנו לצבעים האחרים, השלמנו את כל הכחולים והלבנים, לקחנו
איזו הפסקת שתיה קלה, עברנו לקבוצת ה"אחרים" ועכשיו כל מה
שנשאר הוא להשלים את מרכז התמונה. כמה כיף. נראה כאילו מעכשיו
הכל יהיה פשוט יותר, לא?

ממש לא.

מרוב כל הצבעים כבר מתבלבלות לכם העיניים, וכשהסוף כל כך קרוב
הסבלנות כל כך נגמרת! אין לכם יותר כוח לנחש ולנסות ולסדר
ולהפוך, בא לכם כבר לראות את התמונה המלאה במסגרת ולהתגאות בכך
שהצלחתם.

אבל זה לא עובד כך, זה אף פעם לא עבד, בשביל לראות את התמונה
השלמה צריך להתאמץ, צריך לעבוד קשה ולהלחם בחוסר הסבלנות הזה,
צריך להתנגד לכל המחשבות השוברות האלו שרצות לכם בראש ולהמשיך
להגיד לעצמכם שאתם יכולים, שרק עוד קצת, שחשוב להשאר סבלניים
כמו שהייתם עד עכשיו כי אם כבר עברתם את כל זה אז מה זה עוד
קצת?

מה זה עוד קצת? זה עוד המון!

ברוכים הבאים לצומת הדרכים האחרונה- לנחש או להסתכל בתמונה.
לא אשקר לכם, בשלב הזה, אחרי כל המשברים והצרות - אני מעדיפה
להסתכל בתמונה.

אין מה לעשות, כשעוברים כל כך הרבה, לפעמים זה מעודד לראות את
הסוף מונח מולך ולדעת שאוטוטו זה כבר כאן.

אבל מה אם הוא לא כאן? מה אם אבד המכסה? מה אם עכשיו אין לכם
את התמונה ואתם פשוט לא יודעים איך זה נראה?
אתם יכולים לחפש, אתם יכולים לנסות, אולי אפילו להעלות איזה
זכרון עמום בראשכם כדי לשאוף מעט תקווה, אבל זה פשוט לא שם,
ולכם אין תמונה, וכבר אין תקווה ואין כוח להמשיך.

אתם יכולים ללכת ולהשאיר אותו שם על השולחן, אולי ביום אחר כבר
יהיה לכם כוח, אולי יותר מאוחר כבר לא יבוא לכם בכלל וכל
העניין יראה מטופש מדי בשביל להשקיע בו מאמץ או טרחה, אבל איך
שלא תסתכלו על זה אתם תלכו עם תחושת החמצה, התמונה לעולם לא
תהיה שלמה, והחלק תמיד יהיה חסר.