המכתב שאפילו לא קראת. וכמה קשה לגלות אותו פתאום במחשב מנבא
את הבאות. עכשיו כשהכול נגמר אפשר לקרוא ולהבין כמה העתיד שלנו
היה צפוי.

לא יכולה לישון. חושבת עליך וכמה אנחנו מתאימים.
כמה אתה מזכיר לי את החבר הראשון שלי. את מה שאהבתי בו ואיך
שהקשר שלנו היה יכול להיראות אם היינו עכשיו כשני אנשים בוגרים
בקשר.
כיף לי איתך, טוב לי איתך. ואתה אומר שטוב לך איתי אבל אתה לא
נותן לחדור אותך.
אני מרגישה שאני כל הזמן בשבילך - מצחיקה אותך ולומדת איתך
ונפתחת אליך
אבל יש איזשהו קיר, קו שאתה לא נותן לי לעבור.
קשה לי לכתוב את הדברים אבל אני צריכה להוציא אותם ואני לא
יכולה להגיד לאף אחד, בטח לא לך. זה יהרוס את הקשר בינינו.
אני רוצה לנשק אותך. מצד אחד.
מהצד השני אתה לא הטיפוס שלי. וקשה לי להיות לבד. ויש לך מין
עוויתות פנים שאתה עושה לפעמים שמזכירים לי אותו, ואת מה שלא
אהבתי בו. גם הדיבור הבטוח הזה, עם הקול שלך.
מצד שני, אני רוצה שתאהב אותי. לא יודעת באיזה אופן וקשה לי
לחשוב על זה.
אבל אני רוצה שיהיה לי אכפת ממני יותר מלכולם.
אני מרגישה מחוברת אליך ומצד שני הכי פחות מכירה אותך.
בדיוק.
אני מפחדת להפגע ממך. מפחדת שהלימודים יהיו יותר חשובים ושאם
הקצב שלנו יפסיק להתאים, אתה תעזוב אותי באותה קלות שהתחברנו.
אני לא זוכרת איך זה התחיל בכלל.
אני שמחה שעברת לכיתה שלי. אני שמחה שיש לי עם מי ללמוד. אבל
לפעמים אני רוצה להתרחק ממך כדי לא להפגע. כדי לא לרצות להיות
איתך כמעט כל הזמן.
כיף לי איתך ואני לומדת טוב איתך.
ואני רוצה להכיר אותך ולשמוע סיפורי צבא ותאילנד עד שלא ישאר
אפילו עוד סיפור אחד לספר לי.
אני רוצה לשאול אותך אם אני יכולתי להיות הטיפוס שלך. אבל זה
לא פייר כלפיך ולא כלפיי.
ויפגע בדבר המיוחד שיש לנו.
יש לך המון קשרים עם ידידות, ואתה אומר שלנו יש כבר את הבדיחות
שלנו. אני פשוט תוהה כמה זמן נחזיק מעמד.
אם עוד שנה, אני אהיה אחת מהידידות הטובות שלך או הכי קרובה
אליך.
אני נהנית מזה אבל אני מפחדת מזה.
ואני לא רוצה לעשות שום דבר טיפשי.
ולא רוצה באמת להיות איתך כי זה רק יסבך את העניינים. אבל אתה
כל כך הטיפוס שלי.
ואתה דואג לי. ומביא לי פסטו, ומסננים לברזים ועוזר לי עם
השירותים והמקרר.
ואולי זה לא ספציפית אליי, אתה פשוט בחור כזה.
קשה לי שאתה אומר לי דברים קשים.
אני רוצה לשמוע ממך גם דברים טובים. דברים אמיתיים ועמוקים.
אני רוצה שתישן פה כדי שלא תצטרך ללכת ואני לא אצטרך ללכת ואני
אהיה איתך יותר.
פגעת לי בנקודות רגישות. אולי כי אני לבד.
אבל אתה הדבר הכי קרוב שיש אליי כרגע, אולי חוץ מהחברות.
אני מאמינה שיכולנו להיות ביחד. אני לא יודעת כמה זה היה מחזיק
וכמה אנחנו בכלל יכולים להיות טובים ביחד או שזה הורס לנו את
הלימודים אבל אני יודעת שאתה בחור מקסים וחמוד.
רק קשה לי להבין אותך רוב הפעמים.
מעין שלדה שמגינה עליך ואתה לא נותן לי באמת להתקרב.
אני מרגישה ממש מתוסכלת בגללך רוב היום, ואני לא לומדת בלעדיך
אלא מחכה רק לך.
אולי זה לא רעיון טוב שתישן פה. אני לא יודעת.
אתה בקלות מנתק אותי והולך. לישון, הביתה, לכל מקום שאתה
צריך.
ולי יותר קשה.

המכתב עבר עריכה קצרה אבל הוא נשאר בכוונה המקורית.
המון רגשות שצפים ולא ידעתי איך להתמודד איתם.
יודעת איך זה נגמר. ורוצה להזהיר את עצמי. אבל כבר מאוחר מדי.

Just gonna stand there
And hear me cry
But that's alright
Because I love
The way you lie