בועות קטנות של אמונה מתנפצות לי בפנים,
מטנפות לי את התקווה והביטחון.
מקום שהיה פעם חמים ושומר
הפך בין לילה לעוין וקודר.
וכל השדים שהבסתי בעבר,
באים לאפוף את מה שנשאר
ממני.

ויש שיגידו שההלקאה העצמית מכאיבה יותר מכל מה שיכולת לנפץ
בתוכי.
אבל אני רק יודעת שכואב.
ולא ממש משנה לי ממה.

והכוח הזה להביא אותך לדוכן העדים,
הוא לא באמת בא ממני.
רק אל תחשוב שתוכל לעשות בי כרצונך
מבלי לשלם את המחיר.
אני סיימתי לדבר אל הקיר.
אני חופשייה, אתה האסיר.

אבל הדין הזה לא ידביק את השברים.
ושאריות האמון שבניתי בך,
יימרחו לי על הפנים
ויחליקו ממני הלאה.