דפנה קי / שבשמיים ובארץ |
אבל הצל שלו ארוך.
הצל הזה, המרצד על פני יודעיו
הוא הבורא חיוך
מזוויות הפה, מתחת האף.
קפה אחד יותר מדי
נושא אותי אל הנופים השקטים.
בכל גבולות הארץ ההררית
אין זכר לדמותו
ואין עב שיחבק
את השמש האלימה
אבל הצל שלו ארוך.
הצל גדל
וגם אני
מחובקת בתוכו
ממזרח שמש
עד מבואו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|