אני מנסה למצוא את ההתחלה,
דרך הסוף שנתת לי
סוף עצוב, לא מציאותי, לא הסוף שרציתי...
אני עולה... לפעמים במדרגות, למשוך את הזמן
אולי אני אפתח את הדלת ואתה לא באמת תהיה שם.
אולי הפעם... אגלה שכלום לא קרה.
אתה אומר שאתה מכיר אותי, אולי זה נכון
אני אף פעם לא חוזרת, רק איתך, זה מרגיש קצת, טיפה,
אולי יותר, אחרת.
ואתה מחייך, ואומר משהו דבילי
ואני מסתכלת על העיניים המדברות שלך, שלא אומרות דבר,
ומקשיבה.
מקווה שאתה לא רואה כלום, לא אותי, לא כרגע.
אמן הבריחות שלי, תמיד מחפש את הדרך, משאיר אחריו ריח מיוחד,
רק שלו
ואני הולכת איתך, מגרדת מהשביל את כל התמונות שאני רוצה
לשכוח,
עדיין מחכה שתשחרר... שתחזיק...
שתתן לי ללכת... שתרצה אותי קרוב
אמן הבריחות שלי, מתי תמצא את הדרך?
מתי אני?
אמן הבריחות שלי...
לא באמת שלי
לא באמת שלך. |