מעביר בשערך
לטיפה ארוכה
פנייך שקועות
בנקודה רחוקה

מכבה את האור
את צוללת למטה
אצבעות הנוגעות
בקטיפה חלקה

מלטף את שדייך
אולי תתקרבי
תחפשי את שפתיי
תנשפי באוזני

אשכב עד הבוקר בחדר הקר
לעצמך את לוחשת שהקסם עבר
שמיכה ארוכה מונחת בינינו
ירח חיוור ונסתר מפנינו

את אוהבת לצעוק
מחכה לדממה שתישמע את קולך
ואולי נעלמתי התערבבתי עם צל
או שאת רק עצמת את עינך הליל

פי מתייבש
את נוקשת שיניים
דמעות נוצצות מתנפצות אל הכביש
תכי, תנשמי תחזרי להרגיש
מצליפה במילים
או שותקת בעצב

לאט ושכחתי
את עינייך, צחוקך
הדרך סלעית
מחדדת אוזנך
את כבר לא נערה
גם אני התבגרתי
חלומות רחוקים חנוקים בחולות
החופה שהרכבתי בידיים שבויות

התחתית ללא עוגן
קרקעית היא תקרה
בקפיצה עם הראש
כשדרכך הפוכה

יש שבילים על המצח
סתומים בלי מוצא
מקבילים וצפופים
חרושי מועקה

את נשמת את המלח
הסתרתי ראשי
שתי ידיים אוחזות
ועוד שתיים שלי.