"סקס זה לא אני מזיין אותך, זה מלחמה". הוא תלה בי את מבטו,
מחכה לתשובה, אך אני רק השבתי לו בחיוך לא גמור.

מלחמה. ומה קורה בסופה? בסופה יש כיבוש, ניצחון, גמירה. גם אם
אלחם בכל כוחי, בסופו של דבר התוצאה תהיה אותו הדבר - הוא
בתוכי, הכובש, המזיין, האקטיבי. ואילו אני שנלחמתי לשווא הרגתי
את כל כוחותיי.

הוא נהנה מהמלחמה, כי אז לניצחון שלו יש טעם מתוק יותר, שמדיף
ריח זיעה חמצמצה שעוד לא יבשה על עורו.

גם אני נהניתי. כולי רועדת וגונחת, רטובה עד אבסורד. היה נדמה
לי שהוא מחליק החוצה. הזין האדיר שהצליח לחדור אליי ולכבוש
אותי, בעצם לא היה כל כך גדול. קטן ממידותיו, כמעט בלתי מורגש,
הצליח זה הקטן להרעיד משהו בתוכי.

אולי התוקפנות, העוצמה, האינטנסיביות, המתקפה. הוא תפס אותי לא
מוכנה. עשה לי מארב מחוכם, הקיף את כולי ותקף במקום חולשתי.
ההתרגשות מהליכה בתלם לא מוכר כנראה עושה לי את זה. מנסה בפעם
הראשונה בחיי לא לחשוב יותר מדי, ללכת אחר רגשותיי. וגם זה לא
מצליח לי כל כך. כי עד שאני מגיעה לאוטו, מתניעה ומתחילה לנסוע
- יש הרבה זמן לחשוב. והדרך לשם ארוכה...

הוא מרגש אותי. האם שווה להפוך סדרי עולם בשבילו? לשנות את
חיי? מי יודע מה יקרה מחר? בעוד שעה? אני רוצה, אני רוצה, אני
רוצה. הגעתי להכרה הזו בעודי מאוננת, מפנטזת עליו במיטה. עליי,
מתחתיי, מלפניי, מאחוריי, מי העומד?

"זה שלי וזה שלי"- מנכס לעצמו את שדיי. מכניס את ידו לחולצתי,
מושה אותם מחזייתי, מצילם מכף כל אויב ואורב. זכותו, הוא כבש
אותם, הרים נישאים למרחוק.

באוטובוס, בחושך, שם את ידי על חלציו, נאנק "תיזהרי". המלחמה
קרבה...