בשעת לילה מאוחרת חסרת מי מנוחות
מתחבט עם עצמי, מה צריך ראש לחשוב?
הוא מעלה בי תמונות, טעמים וניחוחות
החושים מתחברים בו, ועל כן יושב לכתוב
על פרפר כחול כנפיים, מתפרשות וחופשיות
מרוב עצב יחליף צבעו אם אותן יקצצו
על אסיר שבכלא, במנעול ידיו כבולות
מדמיין אבל פוגש רק אשליות שיתנפצו

זיו פנים מתוק מוכר מתגנב למחשבות
מרמז קלות מדוע לה נודדת שנתי
היא הלכה חיפשה עצמה בכל מיני שדות
מקווה למצוא בהם אולי את פרי אהבתי
ובדרך היא נתקלת בנשמות שסוררות
מתחזות לפרי מתוק, אך חמוץ הוא טעמן
חסרת בינה ודרך מתפתה לנגיסות
ולפתע מתעוררת, מאוכזבת כמובן

וחולפות השעות, והראש לא נרגע
מהרהר ומדדה בין הנסתר לגלוי
האם פרפר שיקצוץ את כנפיו משוגע
ואם אסיר שירצה לכבול ידיו הוא שפוי
ולפתע מחשבה הגיונית ותמוהה
מכה בי כמו ברק ומחשמלת היא גם
כנראה שהחופש לא מאושר בלי אהבה
כי בין אם נרצה או לא, לשם כך נברא העולם

החיים, כה הרבה הם חורטים ופוצעים
והזמן, ממשיך לחלוף ולוקח המון
החושים שחידדתי, גם הם כבר קהים
אך יש שריר אחד חזק, הוא פועם כמו שעון
ואילו יכה הגורל באוזניי ונחרש
ואם יבוא ויחשיך במאור עיניי ונדם
אך אוכל רק לטעום בשפתייך, הן דבש
מבטיח, אהיה המאושר באדם