כל היום פה יושבים, ולנס מחכים.
עיניים מרימים, אל ההרים,
למרומים, "מאין יבוא עזרי?"

ואני רוצה לברוח, לא יודע לאן.

מה לומדים ומה עושים,
מחפשים ומנסים,
לאן הולכים ומתכוונים.
עובדים ורצים.
כמו עכברים במרוץ החיים.

בציפורניים שלופות ולסתות חדות,
הקירות פה גבוהים והדלתות נעולות.
עיניים מרימים, אל ההרים,
למרומים,
מאין יבוא עזרי?

מתמקדים ומתפזרים,
חושבים שיודעים,
באותם השבילים,
הולכים וחוזרים.
אבל שוב, קירות חוסמים.

ואני בורח, לא שוכח את האמת.
אני בורח, רוצה רק לצאת,

איך לצאת מזה עכשיו?

מוריד את המסך,
רואה את האור,
יודע תמיד,
בטוב לבחור.
את חומות הפחד לשבור.

ואני בורח, לא שוכח את האמת.
ואני יודע, שאפשר מפה לצאת.