הבוקר התחיל בתל-אביב בהרעשה מוטורית. עיר ללא הפסקה אמנם לא
הולכת לישון אבל בהחלט משככת את התנועה שבה. כיוון שאברם גר
בפינת הירקון וגורדון שזה מול מלון וממש בכניסה לנמל. הייתה
תנועה של מכוניות כל הלילה אבל הבוקר התאפיין בכך שהרעש הלך
והתגבר. אברם  נהג להתעורר בין חמש לשש בבוקר. הוא היה נעמד
במרפסת שהייתה דומה למרפסת שלי רק בקומה אחרונה.  שותה מן הקפה
עם כפית סוכר אחת, מצקצק בשפתיו ומושך עשן כחלחל לתוך ריאותיו.
כאשר הייתי יוצא למרפסת היה בי טבע מגונה להסתכל למעלה, להפריע
את מנוחתו. אבל לא איש כמוה כי יכחד, הוא אף פעם לא אכזב אותי,
אותה תנוחה של הרצל בבאזל אבל ללא זקן ובלי ארשת פנים נחרצת אל
העתיד.

לאותו בוקר של יום שישי היה טעם מתוק הרבה יותר מאשר כפית סוכר
אחת. הייתה לו תוכנית, וכשמטעינים תוכנית באדם צריך רק בטריות
של אנרג`ייזר להעיף אותו למטרתו, כמו הנץ ממלטה . אברם הרגיש
טוב באותו בוקר ועט אל המטרה. הוא הלך לפיצוציה של שמעיה שהיה
תמיד מספר לו בדיחות על פרסים. אבל אברם לא היה נפגע במיוחד כי
הרי הוא לא בדיוק פרסי. אמנם הוא פרסי במוצא אבל בזה מסתכם כל
הקשר שלו למסופוטמיה. לא בטוח אם שמעיה היה מספר את הבדיחות על
הפרסים כדי להרגיז אותו או להעביר דחקות. בכל מקרה, כשהיה רואה
את אברם עובר ברחוב או נכנס לחנות היה מציע לו בדיחה מתוצרת
עצמית, ישר מן התנור. שמע בדיחה - היה אומר.

אברם היה מחייך אליו בסבלנות ומאזין לבדיחות שפג תוקפן. כי
לבדיחות של שמעיה היה זקן של תיש.  אותו בוקר נכנס אברם
לפיצוציה הרבה יותר זחוח, שמעיה לא היה בטוח שזה הזמן לחמם את
הגזרה, מה עוד שבקשתו של אברם הייתה מוזרה. מה זה מוזרה,
ביזארית. הוא בחר זר פרחים ובקש משמעיה שישלח את הפרחים אל
ביתו בשעה שמונה בערב. תקע בין צלעותיו של הזר מעטפה ובתוכה
פתק. שמע בדיחה המתמתח קצת, הייתה בו מעט חמלה על אברם.

אומרים, שאברם לא חי מי יודע עם אשתו, אולי הוא לא גבר. הוא
ישן בסלון ולא איתה בחדר, אז אומרים. אבל שמעיה לא התייחס
לשמועות, הייתה לו אמפטיה לאברם. הוא היה קורא לו אברום, שזה
כמו רוטשילד לאוזניים של אברם. יש לו אמנם בבית אשכנזייה שהוא
אוהב וזה התאים, אבל לא בטוח שהאשכנזייה בבית מתאימה. לכן היה
מחייך לעבר שמעיה חיוך רחב.

שמע בדיחה - היה אומר שמעיה.

שני פרסים עוברים ליד פיצוציה ורואים פצצה...

מה אתה רוצה שיראו, במבה.  זה הרי פיצוציה - היה מחזיר אברם.

שמעיה היה נקרע מצחוק ומדביק את כל הרחוב.

קח, שתה משהו - היה אומר.

מגיש לאברם כוס מים צוננים ישר מן המקרר. אברם היה שותה,
החולצה שלו הייתה שותה וכל הרחוב היה שותה. אומרים שאשתו לא
מכבסת לו את הבגדים, הוא מכבס אותם ביד. אז אומרים.

לאחר מכן עבר לרחוב בן-יהודה וקנה לעצמו כמה מצרכים לשבת לפי
הרשימה שהכינה לו אשתו. הרשימה הייתה כתובה בכתב יד עגול
ומתנסח. אברם לא היה חורג מן הרשימה, לפעמים היה מוסיף רוטב
כזה או אחר. אבל ככלל מה שכתבה שפרה היה הקובע. שפרה לא הייתה
בבית לכן הניח את הפרודוקטים שקנה על השיש הכחול במטבח. למה
כחול? היה שואל את עצמו כל פעם שראה את השיש, אבל לשפרה
פתרונות. אחר כך יצא אל המרפסת ועישן נגד הרוח שבאה מן הים.

הרוח ליטפה את פניו והוא עצם את העיניים ודמיין לעצמו את
הידיים של שפרה מלטפות לו את הפנים. ככה עמד כמה דקות מהופנט
בשרעפיו והתמכר ליללות הצופרים, לקולם של נהגי המוניות ולהמיית
הגלים המתנפצים על שובר הגלים. כשהתעורר מדמיונותיו החליט לרדת
לחוף, וכי מה לו בביתו לבד. כמות שהוא ירד מהבית לכיוון חוף
גורדון. עיניו פשפשו בכל שנקרה בדרכו ובמיוחד באותן קוזינות
שבאו אל החוף לצנן את גופן עטוי עלי תאנה. לא פעם חכך בדעתו מה
בולט יותר לעין, הגוף שלהן שאיים לפרוץ את הסכר או בגד הים.
הלך לו אברם על החול הרך ובדרך כל בשר על הטיילת של הנמל. ידיו
היו מסוכלות לאחור וראשו נע קדימה. לעיתים היה נכנס הימה ומצנן
את גופו הכחוש, ואז היה שוכב על החול ומזמזם לו שיר. הוא לא
רצה לשכור כיסא כמו כולם, כיוון שהיה יורד לים כל יום ועשרים
שקל לערך היה בעבורו סכום גדול. לכן החליט להשתמש בחול ולרכב
עליו קרוב לנקודת ההשקה של החוף והים.

בעודו שוכב ככה ומזמזם הוא ראה אותה. את האישה שגרמה לו רעד
בכנף.  היא חייכה אליו בשיניים צחורות כשלג, וכאשר השפתיים שלה
נמתחו דמה הדבר ללוע של הר געש בוער מתשוקה. אברם התאבן לרגע
אבל למרבה המזל קם והתייצב על רגליו. קד קידה קלה לגברת ונשק
קלות לכף ידה כמו ריצ`רד גיר מקצין וג`נטלמן. היא צחקה נוכח
אבירותו של דון קיחוטה ואמרה לו שזה מעשה נימוסי. מאחר וכבר
התרגלה לנשקן נוסח אשכנז והושיטה לו את ידה לנשיקה קלה פעמים
אחדות.

רונית - אמרה.

אברם - חשף את שמו הפרטי, כמעט עלה לו על הלשון להוסיף את
הפרסי לשמו מרוב התרגשות.

אברם, זה יפה. אמרה. אולי תעשה לי סיבוב על הים, תכיר לי את
תל-אביב כי אני באה מקריית גת, ושם כידוע לך אין ים, אם כי חם
גם שם בקיץ. אברם צחק, אני אעשה לך סיור ברצון, כמו לתיירת
מאנגליה. הוא אחז את ידה וכיוון אותה אל הטיילת. היא הלכה איתו
יד ביד כאשר הוא מוביל טיפה.