אולי רק שם,
על נהרות בבל,
עוד נשב וגם נבכה, אהובתי.
נשב וגם נבכה,
בזוכרנו את ציון - אל-קודס.
ובמימי דמעותינו ונהרות בבל
את תשטפי את האבק הירושלמי
מתחת לציפורניי רגליי
ובמימי נהרות בבל ודמעותינו
אני אשטוף את האבק הירושלמי
מתחת לציפורני רגלייך.
ולא ננסה לבדוק -
האבק מתחת לציפורניה של מי
ישן יותר.
וידי על עמוד שדרתך
וידך על עמוד שדרתי
כעל גב כריכתו של ספר קדוש
יגלו את דמיוננו
הרב עד כדי כך
שכל אחד משדייך מתאים בדיוק
לרווח שבין שדיי.
וחיוכי ישתקף בחיוכך כשנבין
שאיש לא יכול להגיד
שיש בכך מן הלא-טבעי
כי כל אחד משדיי יתאים בדיוק
לרווח בין שדייך.
ושומניי ימלאו את רזונך
ושומנך ימלא את רזוני
ואשאלך דברי שיר
ותלחשי לי משירי ציון
ותשאליני דברי שיר
ואלחש לך משירי אל-קודס
ויבשו דמעותינו ונהרות בבל
ותדבק לשונך לחיכי
ותדבק לשוני לחיכך.