לצוד חרוזים יצאתי עם שחר מצויד בהרבה כוונות
תפסתי אחד לקראת צהריים
הוא אמר: "זה לא עובד ביחידות".
אמרתי לו: "אל תהייה קטנוני, אחד אצלכם זה כבר שניים"
"וואלה תפסת אותי, הלבנת פני בין ערביים.
ועכשיו, כשהלבנת אותי, מה תועלת יש לך בי, הקטן, הלבן.
אתה מחפש חרוז אמיתי, רואים עליך שאתה בעניין"
עכשיו כבר לא נשארה לי ברירה - שחררתי אותו.
הוא צחקק ושמעתי.

ושוב חרוזים יצאתי לצוד. שוב עם שחר ושוב עם הרבה כוונת.
בסוף מצאתי אחד שנשאר
ולא ברח מיד כמו השאר
אז שאלתי אותו: "נו אתה בעניין? מתחילים לעבוד? מנצלים את
הזמן?"
- "תראה... תבין, תסתכל ותביט,
אני קצת קשה לי עכשיו להחליט.
המשקל לא ברור
הנושא לא מובן.
חשבתי שסתם שורפים את הזמן"
- "זהו בדיוק - ומכאן ממשיכים"
(אבל כבר הבנתי שאני בקרשים)
"טוב תלך. יש מכם לא מעט.
ייקח עוד קצת זמן ויבוא עוד אחד"
מתעלם הוא המשיך בחצי השתאות -
- "אנ'לא כך' מבין, וישך' טעות.
אתה מתכנן על עמוד עמוד לפחות -
בשביל זה תצטרך כמה עשרות
ואם ב'כל אחד תשקיע ת'זמן
להכיר, להבין, לחפש ת'עניין
זה ייקח ך' שנים
ולא ככה עובדים -
תשמע לי -
אל תתקשר, אל תתלבט, אל תשקיע ואל תצטער.
יש טובים פחות וטובים קצת יותר
והאחד הזה שאתה מחפש
זה שטויות ואת העיקר מפספס.
אז אל תתעכב על קטנות
תרוץ עם העט בין השורות"
ואז הוא הלך בלי להשאיר עקבות.

אז חשבתי לי קצת על מה שאמר
ויצאתי לצוד
גם הפעם בשחר
מצויד בהרבה פחות כוונות
את חלקן השארתי בבית
לארח חברה לכמה ציפיות
וגם רוב האמונה נשארה איתן
כדי לדאוג שלא יעשו שום דבר מסוכן.