הרגע, ברגע שתקווה, היא איננה דבר שנראה באופק. בהתמודדות הכי
שפלה וחסרת אונים שהחיים יכולים להעמיד מולך.

סגרתי את הדלת. סגרתי את הדלת, הרעש של הטריקה והשקט שסורר
אחרי, המעשה הזה של סגירת הדלת, כבר עשה משהו בי פחות פחדני,
זה לא הרגיש לי כבריחה אלא כמנוחה. לשים את זה שניה בצד, לא
מאחורי, בצד, ולהירגע.
לחצתי על הכפתור ומוזיקת קוואלי עשתה את דרכה לנשמה, לאיטה
מילאה את החדר וחילחלה פנימה אלי, אל אני, שאני מכירה.
הורדתי מעליי את המעיל, ופתחתי את התריסים. ירד גשם אך לא
באמת הטריד אותי, יותר מזה, הגשם מביא איתו בשורה של חדש ואני
בסדר עם זה.
הדלקתי נרות, ובהיתי בצהוב כחול של הלהבה, איך היא מתפתלת לה
ונלחמת באוויר הקפוא שמצנן את החדר. יכולתי לבהות בה חיים
שלמים, אני בסדר עם זה.
נשכבתי על הרצפה, הקיפאון מסמר לי את העור, לא יכולתי לזוז,
גם לא רציתי, אני בסדר עם זה.
הגוף שלי לא נאבק עוד בקור, הרפיתי. תמיד כדאי להרפות.
דמיינתי איך אני נמסה לאט לאט, כל הגוף שלי מאבד מהמשקל,
מהחשיבות שלו, את התפקוד שלו, ראיתי איך העצמות שלו הפכו למים
כל הדם התכלה, תיארתי לעצמי איך איברים שלמים, אחד אחד מהם
שנמצאים בתוכי מתפורר לו ונערם לערימה של חול על הרצפה. המים
והחול התערבבו למערבולת של כאוס בחדר הקטן שלי, המערבולת הפכה
ונהייתה לציפור.
הצלחתי לנופף בכנפיי ועשיתי את הדרך בין התריסים ועפתי לי בין
העננים, הרוח חיזקה והגבירה בי את האנרגיה לעוף.
הלילה נגמר לפתע, וקרניי שמש פרצו את ענני המרשמלו שכרגע נראו
בשמיים.
המקצב הקוואלי ליווה אותי והרגשתי חופשיה. חופשיה מכבלי הגוף
והמחשבה חופשיה מהשתעבדות לתשוקה נפשית או פיזית.
הרגשה משחררת ומלאה הציפה את הוויתי.
יכולתי גם לא להתקיים ולהיות בסדר עם זה.
בעזרת כנפיי חדרתי בין שני עננים שהפכו לשקופים. וברגע ההוא
נגלה לפניי מראה טבעי אך מדהים ביופיו ובשלוותו. עפתי מעל נהר,
כשעצי סקויה מהודרים וגאים בגובהם ליווי את הנהר עד לקיצו
הבלתי
נודע. רגליי נגעו קלות במים הזכים והתיזו מים לכל עבר. ראיתי
דרך המים הצלולים שגם הדגים מלווים אותי לקראת הקץ המיוחל.
רוח ליטפה את הנוצות שלי ברוך והרגשתי מיוחדת. עפתי ועפתי מלאת
התלהבות ותשוקה לקראת ההתגלות המתקרבת ונושקת לי, כינורות
בתווים גבוהים החלו לנגן, והזמר החל להמהם בקול ערב,
פסנתר הצטרף גם כן הוא ליצירה בצלילים מרתקים ונפלאים.
בהתמזגות עדינה, הנהר עצר מהזרימה האחידה שלו, והתגלה לפניי
מפל גועש ורועש, קצף ואדים צפו מעלה, ואני, חגה במעגלים מנסה
לקלוט את הכל אליי, להפנים את כל הפרטים. נכנסתי בתוך המפל
ורקדתי בתוכו איתו ומסביב לו בצעדים גדולים אך עדינים. הרגשתי
איך הספירלה שאנחנו יוצרים הופכת לעוצמה גדולה של אנרגיה אדירה
מחול משכר. מימין לשמאל מעלה ומטה רקדתי עם כוכבים. ימים
ולילות צבעים וצלילים נוכחו הם כולם בחוויה המהפנטת הזאת,
נסחפתי אחריה כעיוורת.
הרגשתי איך אני נמשכת, צונחת בקלות מטה, הדרך ברורה ברגע שאתה
עושה את דרכך לתהום. צנחתי עמוק וחדרתי עמוק מתחת למים, הרגשתי
איך הפכתי דג והקשקשים גירדו לי.
לפתע ראיתי אור פקחתי עיניי ומצאתי את עצמי במיטה. לא ידעתי מה
אני אמורה להיות או לעשות עכשיו, בתור ציפור או דג, לא היו לי
מחשבות, כי מה אני באמת צריכה כשאני ציפור?