|
לאבל הזה
אין תכלית.
אני לא יכול לצעוק אותו עד שישרוף כמו גרון מותש
ולא לבכות אותו
עד שיהיה נקי כמו עיניים.
אין לו דפנות בהן אני יכול לגעת
ולהרגיש
אם הוא דוקר או מלטף, חם או קר.
אני לא יכול לשתוק אותו לבד
ולא לדבר עליו ולבקע אותו לשניים.
גם לחבק אותו אי אפשר
ולא להניח עליו ראש.
אני לא יכול לעכל אותו ולא יכול להקיא אותו
ולא לגלגל אותו הלאה ממני
ולא לפנות לו מקום.
גם לא לתפוס אותו
ולא לשחרר אותו,
לא לעטוף אותו
ולא להיעטף בו,
לא לתחום אותו
וגם לא להשאיר אותו חסר גוף וחסר צורה.
הוא כמו חלל מוצק
בתוכי
וסביבי.
אז מה אני כן יכול לעשות עם האבל הזה
מלבד לכתוב עליו שיר
שנגמר בסימן שאלה?
|
|
|
זה שמאשר את
הסלוגנים, תעשה
לי ילד יפה,
חכם, חמוד,
מקסים, סקסי,
בעל חוש הומור
אינטיליגנטי
להפליא וכריזמה
מהפנטת!
חצילה נצנצית,
רוצה להיות
מאושרת, נואשות.
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.