כמעט והתייאשתי מלחכות לך, מדחיקה את זכרונך, וכל הזכרונות שיש
לי ממך מושלמים. וכשכמעט כבר שכחתי, פתאום פגשתי אותך, בבנק
(תמיד זה קורה בבנק). איך תמיד אתה מופיע בדיוק ברגע הזה,
שנייה לפני שאני מחליטה שעדיף לנו בנפרד, באופן סופי. גם לפני
שנה, ולפני שנתיים, בבנק, וגם כמה חודשים לפני, תמיד אתה
מופיע, כבר 6 שנים שאנחנו משחקים. ואז אנחנו מדברים קצת על הא
ועל דא, ואתה אומר שאתה מחפש אותי (וגרמת לי להתרגש, כי ידעתי,
איך לא ידעת שאני יודעת?), אבל לא מבקש מספר טלפון, ואתה מחייך
את החיוך שלך, שאני זוכרת מלפני כבר עשור אחורה, החיוך הזה,
שאולי אתה לא שם לב, או אולי בוחר להתעלם, אבל בכל פעם שאני
רואה אותך, אני כולי רועדת מהתרגשות, והמילים, לא יוצאות מהפה,
מגמגמת "אהה.. אה.. הא.." ואני כל כך רוצה להציע לך לשבת לקפה,
לדבר להשלים פערים, אולי ככה תיזכר כמה שאנחנו מתאימים, וגם
אחרי שדרכינו נפרדות, ונופפת לי לשלום, עוד גופי רועד, ופתאום
אני מחייכת וקורנת מאושר, והיום הזה הופך ליום טוב, ואני כמו
ילדה קטנה, שמאוהבת בך, רוצה להיות איתך, לחיות איתך, לבשל לך,
לחבק אותך, לישון איתך, כל זאת ועוד, ובמבט הזה שלך, אני יודעת
שגם אתה רוצה, ומחכה שזה יבוא ממני.. ואין לי אומץ. תתעורר
כבר! אוף.
אולי אם היית יודע אילו השלכות יש לך על החיים שלי לא היית
חושש...
כבר 6 שנים מאז שנפרדו דרכינו, והנה כל פעם מחדש אני מוצאת את
עצמי במיטות זרות, מחפשת לך תחליפים, אפילו שאני מבטיחה לעצמי
שיותר זה לא יקרה, מנסה להשלים פערים וחסכים שיש לי, בגלל
החוסר הגדול מכולם - אתה.
וכולם מסביבי מתחתנים, ואני לא מצליחה להאחז בשום מערכת יחסים
יציבה ונורמלית, תמיד מסתבכת בדברים אסורים, כמוך, לא מצליחה
לצאת מהמעגל.
ואתה לא ידעת שאני יודעת, אבל אני יודעת, שנפרדת מאשתך,
ונבהלתי, האם יש לך אהבה אחרת? האם יש בחייך אישה?
כמה שמחתי לגלות באותו מפגש בבנק שחיפשת אותי. אותי!
וכמה ציער אותי לדעת שכשלא היה לי האומץ להגיד שאני עוד
מעוניינת בך, חזרת אליה, ופספסתי את ההזדמנות שהייתה לי שוב
איתך.
הגלגל מסתובב אני יודעת, ומאמינה, שאם נועדנו להיות יחד בסוף
עוד נהיה, גם אם זה ייקח שנים רבות, אתה הוא אהובי היחידי, ולא
חשוב מה אעשה בחיי.
בינתיים אמשיך להתגלגל בין מיטות זרות, בין גברים לא מוכרים
ולא להבין איך הגעתי לשם, אולי אמצא אהבה אחרת, אולי לא, אולי
בסוף יהיה כבר סוף. כל סוף שהוא.