הלילות הארוכים שוב מכים מחלוני,
שקט, ושעות לבנות עדיין סופרות את פחדיי, שלא אראה אותך שוב.
מבעד לקירות רואה תמונה, בחלומי את עולה נוטלת תקווה.

תני לי סימן שאת כאן, לא אבודה במסדרונות העבר.
שרציתי לעוף הרגשתי אותך, שנגעת לא נגעת, חיכיתי לעוד נגיעה.
את שברי ליבך אספתי מתוך ארונות של שתיקה.
תני לי סימן. בשבילך יצרתי עולם.

ושוב את לא עונה, הלילות הפכו לימים.
שמש, ושעות מוארות סופרות את התקוות שעוד הותרת, שאראה אותך
שוב.
ואין לי מחר, כל עוד את לא כאן, אני שוקע בעבר.

תני לי סימן שאת כאן, לא אבודה במסדרונות העבר.
שרציתי לעוף הרגשתי אותך, שנגעת לא נגעת, חיכיתי רק לעוד
נגיעה.
את שברי ליבך אספתי מתוך ארונות של שתיקה.
תני לי סימן. בשבילך יצרתי עולם.