קופסת בניין נרקמת להבנות.
אל פינת אגוז, יורד עשוריים.
הליכי קווים, נטרטרתי טרוט.
נשמה נאכלסת שם. נועם שלי.
כאן ביתך ילד. בית מורשת.
את חייך בכינו. קסם החיות.
עת נשנקה נשימתך, נכחלת
כששאלת: למה דווקא אני?
קירות יחבקו לבועת רוחך.
צמיגית וסמיכה לא נמעטת.
אתה בעין סערה. על חוטה.
ואתה מת בי. וחי כאן היום.
אחים לך, ואחת שלא הכרת.
והיא טרם חמש. ומחמשת.
לספר תדע כי 'היה היה אח
והוא שם בשמים'. ושמו לו,
מוכל כבר בשמה, אחינועם.
היות שבת אחים מעליו.
היות אחים לאחוות יחד.
קירות יעטפו חום משפחה.
בלוקים יחברו את קירותיו.
כל בלוק, יתמנמנט ויסמל
- אחוזת בית.
15.05.10 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.