אני לא יכול להמשיך לשקר לך, נמאס לי מזה
אני לא מרחם על עצמי, להיפך, אני רק מתחזק
אבל כל כך קשה לי, וכל כך חסר לי מישהו לדבר איתו, ופעם זאת
היית את
ואני כל כך שמח שטוב לך, אם טוב לך
והדמעות שלי לא עוצרות, אפילו אם הן לא תמיד על הלחי
אבל מצד שני, אני לא מנסה לעצור את העצמי כי הגוף מחלים
השנה הייתה הקשה בחיי אבל אני עם ראש מורם
אבל אני לא אשקר לך, שאני מתגעגע כל כך לאהבה
וכל כך מצטער שככה הדברים נראים
וכל כך מפחד מלראות אותך באמצע הרחוב
וכל כך מודה למי שצריך להודות על כך שאני בריא וחי ואמיתי
ונושם
אני עומד על רגליי, איתן, אבל לפעמים אני מתיישב כי אני חייב
לנוח
השנה כל כך קשה
ושנינו כל כך שונים
ואת בידיים של אחר
ואני שמח שטוב לך, אם טוב לך
וטוב לך
ואמרת לי שתמיד יהיה אכפת לך ממני
אבל עכשיו אכפת לך יותר ממישהו אחר
אבל רוצה שתחייכי ולכן לא מראה
אבל כבר לא אהיה שם להחזיק לך את היד
וכשאני עוצם בלילה את עיני, אני רואה את עינייך
ומבקש שזה יספיק כי אני שונא להתגעגע לעבר
כי העבר בעבר ולא בעתיד
אבל הלב עושה את מה שבא לו, מבלי להתייעץ עם אף חלק בגוף
רק עם הדמעות, שממשיכות לרדת שאף אחד לא מסתכל
אבל קשה לשכוח, כי הגוף לא זוכר את הדברים הרעים
רק את הטובים
את החיוך, הצחוק, האהבה, ואם תשאלי אותו, הוא לא זוכר למה
נפרדנו
אבל זה לא משנה כי עבר הרבה זמן וכמו בתקופת אבל
למרות שעוצרים רגע לחשוב ולהפנים
החיים תמיד ממשיכים
ואת בשלך המשכת, והריי לך טוב
ואני בשלי המשכתי והריי לי טוב
אבל הרגשות שלי תמיד שלטו יותר מהראש, לטוב ולרע
ואני לא מצטער על שום דבר שקרה, כי אחרת לא היינו מי שהיינו
רק מקווה שיצא מזה טוב, בין אם אנחנו יחד או נפרד
בין אם אני מפחד או לא
בין אם את מחייכת באמת
בין אם אני צוחק או בוכה
ועכשיו אני בוכה כי הגוף ממשיך לחיות, ממשיך להחלים
והדמעות שוטפות לי את הכאב העמום
שמידי פעם מתגלה כשהלב נזכר בעבר שכבר לא קיים
ואני אמשיך לאהוב, גם אם זה לבד שאף אחד לא רואה