מבינים בלבד ידעו לזו התופעה.
בה התעצמות הנפש מתמסרת
לשירת ערב, המתנגנת ומסתלסלת.
בין שישים לשבעים. אזכור.
היה אז גובהי כפי התקופה.
היה אבא נרכן קופסת רדיו,
הנתמכת טכנית סטירת צד.
לצלילי המוסיקה, זמר ילווה.
פאריד קולת'ום חאפז ושות'
גרמו לאבא לתזזיות הממש.
היה הוא מרוכז, בפיו יזמזם.
כפותיו נשאות ילטפו גלי קול,
המסתלסל לערבל, על יטפס.
יתעכב לפזמון, יגיע אלי בית.
ושוב יטפס על, יאריך וימשוך.
ידענו אז ילדיו, אסור להיקרב.
אין להפריע לפולחן הטאראב.
יתמסר כמו קודש. עיניו יעצום.
עוצמת קרביו לגלי התרגשותו.
לשיא יתפרץ, יתפלחו הקולות,
מאורגזמת לב, יצרח גם ילווה:
"טו-וול...
עא-ווד...
-אוז'-באד!"
[תרגום המילים בסוף: תאריך...
תחזור...
ו...תמשוך!]
24.04.10 |
