עכשיו כשהוא עומד מולך, מביט בך בעיניים הגדולות שלו במבט
שראית בעבר, מבט כל כך דומה אבל אחר.
עכשיו, בדיוק עכשיו, כשהוא מצמיד אותך אל הקיר וחזהו נצמד
לגופך.
עכשיו כשאת מרגישה כל כך קטנה לידו, הוא גבוה וחסון ואת
קטנטנה.
ידו מלטפת את גופך החם והוא רוכן לנשקך... עכשיו אחרי שהבטיח
לעצמו שלעולם זה לא יקרה הוא לוחש לך באוזן ''אני אוהב
אותך..."
כך בשניה אחת את מתרוממת אל על. פתאום את מרגישה הרבה יותר
גדולה לידו.
השגת את שלך.
עכשיו אחרי שנאמרו המילים את יכולה להמשיך בדרכך.
את תנשקי אותו ותלכי, מותירה אותו מאחור תוהה ושוב מביט בך
במבט הזה רק שעכשיו נוספה מעין עצבות מעורפלת.
תעלי את המדרגות, תוציאי את המפתח ותכניסי אותו למנעול.
תזהרי שלא לעשות הרבה רעש כשאת נכנסת, מנהג מוזר שסיגלת לעצמך
אחרי הכל איש אינו מחכה לך בפנים.
הדירה הריקה תקבל אותך בסבר פנים יפות.
תצעדי בבטחה לאמצע החדר, לשולחן העגול עם הצנצנת השקופה.
ואז תוציאי אותן, את שלוש המילים ההן מהבחור ההוא ותכניסי אותן
לצנצנת שלווה ושקטה, יחד עם כל אוסף ה ''אני אוהב אותך'' שצברת
במשך הזמן.
את תביטי על האוסף הרחב שלך ותחייכי, השגת פריט נדיר הפעם...
היה קשה יותר.
לאחר כמה שניות של בהייה במפעל חייך את תשובי לשגרה.
את תחזרי למיטה הריקה והקרה לבד, שוב.
את תאכלי את ארוחת הבוקר שלך לבד ובערב את תחזרי לדירה ריקה
שוב.
רק מידי פעם שליבך נעצב על החיים שסיגלת לעצמך את נעצרת מול
הצנצנת ההיא, השקופה ונזכרת בכולם, רק זה עושה לך טוב.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.