הפכנו למנוונים, או ללא מובנים, לא מעוניינים ולא מסתכלים הרבה
מעבר לדלתות ביתנו
הפכנו לחלקי דברים, לכמעט אנושיים, חולים שלא מוציאים רופאים
להם, הפכנו קצת לאבודים.
הפכנו את רוב הדברים, מה שהכרנו בשנים, הפך להיות אבק דרכים,
אותו רומסים כשאנו דוהרים לעבר כוכבים.
הפכנו את הילדים, לזומבים שלא מבדילים, בין יופי לבין אשליות
מראות קסומים.

לאט לאט אנו יוצרים, תרבות שלה אנו בזים, ואף אחד עוד לא עומד
צועק שהספינה תובעת
מתי נקום ואז נראה, מעבר לתמונה כבה, האור שפעם הנחה אותנו
בדרכנו אל הדעת.
ורודנים שמחליפים פנים במנהיגים יותר טובים בסוף היום צוחקים
שאנשים מאמינים להם.
הפכנו מהמצולות אל החופים אל הגדולות הרקיעים גורדי שחקים
ובניינים חונקי אדם הפכנו
שבר כלי אמנם חושבים שבמסלול נכון, הולכים להרג, ודוגלים
בכישלון, זוכרים אמת.

הולכים כעדר וחירשים לעיוורון חושים, שצועקים שאנו לא דובקים
בעקרונות קדושים,
לא מבינים, לא מבדילים, הפכנו ללא חכמים, הפכנו למלומדים בחוסר
ידע ושקרים.
ואם ניצוץ תקווה יאיר בלילה שוב את שמי העיר אנו נצא ונסתכל
ואז נחזור
לא נאמין.