[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איילת יעקבי
/
ביקורת ביולוגית

אחרי יום מתיש של ישיבות בעבודה, פתחתי את מכשיר הסלולרי,
עוברת על מגוון השיחות שלא נענו. במשיבון הודעה חדשה אחת ממספר
חסוי. מקישה
151 ואת הקוד הסודי שכרגיל מסמל יום הולדת או
תאריך מהותי אחר (לידתו של ישו או מותו של כלב בן יפונה).
בהודעה בקול של ספק גבר ספק אישה נאמר כדלהלן: "איילת, שלום.
כאן השעון הביולוגי שלך. אני מתקשר להודיע שלאחרונה ערכנו
ביקורת על המצב שלך והנתונים לא נראים מבטיחים. אם את מעוניינת
לדעת יותר, ניתן להתקשר אליי בשיחת חינם 1-800-OVARIES."
ידעתי שהיום הזה יגיע, אבל לא חשבתי שהביקורת תיעשה כבר, רק
באוקטובר אהיה בת 32, חשבתי שזה יהיה יותר סמוך ליום ההולדת.
הגעתי הבייתה בערב, הכנתי חביתה עם פטריות, חתכתי לי מלפפון
ועגבניה, 5 זיתים, לחם קל וגבינה קלה ואני מרגישה לא קלה בכלל.
כבד לי, כבד. להתקשר? לא להתקשר? מה פתאום להתקשר - מה, נפלתי
על הראש?! מה אני צריכה לדעת את כל הנתונים? אולי אני חייבת
להם משהו... אבל רגע, אולי הם חייבים לי משהו?
כל הלילה התהפכתי מצד לצד, לא יכלתי להפסיק לחשוב על זה. איך
אני משיגה את מה שאני רוצה, ומה אני רוצה בכלל?! החלטתי לקום
בבוקר,  להתקשר לעבודה שאני קצת מאחרת ולהרים את הטלפון
הגורלי. מי יודע? אולי יצא מזה משהו טוב...
הכנתי לי כוס קפה, עישנתי שתי סיגריות (מה שמוריד מהתקציב
היומי של גג 5 סיגריות ובשמונה בבוקר להיות במצב כזה, בואו
נגיד שזה לא סימן טוב) לקחתי את הפלאפון וחייגתי
1-800-OVARIES. לא היה משיבון אוטומטי, לא מרכזיה, לא ניתוב
ולא כלום, מייד אותו קול מוכר מן ההודעה בפלאפון "שלום איילת,
לקח לך זמן"
"אה? מה פתאום?! אני...אני שמעתי את ההודעה רק בלילה ו... לא
ידעתי אם אתם עדיין פתוחים" "אנחנו תמיד פתוחים, עובדים 24/7.
יכולת פשוט לנסות."
"כן, אני מניחה... אז, אמרת שהנתונים לא נראים מבטיחים. למה
אתה מתכוון?"
"תשמעי, אני יודע שבדרך כלל אנחנו מתחילים את הביקורות סמוך
ליום ההולדת ה-32 אצל רווקות בישראל אבל השם שלך קפץ לנו
והיינו מוכרחים להביט על הנתונים"
(לאקי מי, חשבתי לעצמי) "אז מה הם אומרים הנתונים האלה?"
"בואי נעבור על כמה נתונים יחד לצורך אימות ותשתדלי לענות מהר
ובקצרה כי אין לנו הרבה זמן אוקיי?"
"אוקיי" אני אומרת ובליבי חושבת - זה לא מלחיץ בכלל.
"אז ככה....אמ... מעשנת?"
"כן"
"גרה לבד?"
"כן"
"שותה אלכוהול?"
"כן, אבל רק לפעמים."
:"אמרתי בקצרה. רואה סרטים כחולים?"
"כן" (אבל רק לפעמים מלמלתי)
"לבד?"
"כן" אמרתי וחשתי מבוכה מסויימת אבל לא צפיתי את התגובה.
"למה?"
"מה?" לא הבנתי מה הולך
"איך לראות סרטים כחולים לבד הולך לפתור את הבעיה פה? השעון
מתקתק איילת."
"אני לא מבינה, אתה רוצה שאני אראה סרטים כחולים יחד עם עוד
אנשים?"
"תשמעי, תכ'לס יש פה מטרה והיא תינוקות, אז מה הבעיה למצוא
איזה מישהו ופשוט לעשות את זה?"
"טוב, הבנתי שהשעון מתקתק ואני לא צריכה ממך עצות. בוא תגיד לי
בשורה התחתונה כמה זמן נשאר, כמה אני חייבת לכם ונסגור את
העניין?"
"אוקיי, אוקיי, לא צריך להתעצבן. אז נחזור לשאלות... אמרנו,
מעשנת, שותה אלכוהול, פורנו..."
"הלאה!" נהייתי כבר חסרת סבלנות ומתחרטת על הרגע שהחלטתי
להתקשר חזרה.
"כמה תכננת במקור?"
"תכננתי ארבעה."
"ארבעה?! חיה טוב..."
"תגיד אתה יכול לחסוך ממני את התגובות שלך? זה נורא לא נעים
לי."
"ואת חושבת שלי נעים להרים טלפונים כאלה לנשים עצבניות כל
היום?! תעשי מה שאני עושה, תספגי."
שתקתי. אולי עדיף לא להתעסק עם הטבע.
"תראי איילת, ארבעה אנחנו לא יכולים לתת, אלא אם כן הגנים
יעבדו פה חזק ותביאי אותם בזוגות פעמיים. אבל איך שזה נראה
כרגע, אין בן זוג אפילו באופק ורשום לי שלא יצאת לדייט כבר כמה
חודשים כך שאפילו פנצ'ר לא בא בחשבון. אז בחישוב מהיר אני יכול
לתת לך שניים, מין אינו ידוע, כלב ו... אני יכול לזרוק פנימה
עוד איזה תואר או שניים, אולי רכב קצת יותר חדש".
הייתי בשוק. "זה מה שאני מקבלת?"
"מצטער."
זה לא יכול להיות... התחלתי לחשוב בראש איך אני מתמקחת ואז הכל
עלה לי בראש וידעתי מה שאני צריכה לעשות. "תשמע, אתה יכול
להסתכל טיפה אחורה? אני יודעת שיש לכם נתונים מפעם, אז תראה
שאתם חייבים לי קצת כי הלחיצו אותי כל הזמן".
"אני לא יכול לעשות מה שאת מבקשת ממני, מצטער."
"לא לא לא, אין מצב שאני מקבלת מה שאתה נותן לי, אני רציתי
ארבעה ואני אקבל ארבעה. תסתכל אחורה ותראה שמגיעה לי הנחה. כל
החיים אמרו לי 'איזו יפה את, את תתחתני לפני כולם, את כזאת
מהממת, תעשי מלא נכדים לאמא שלך' ומה אתה חושב? שזה לא עושה את
ההשפעה שלו? זה מלחיץ טילים! ואז מה קורה? אני יוצאת עם אפסים
שהם בדיוק האנטי-תיזה להיות אבא לילדים שלי והכל מתעכב אז מה
שיוצא בעצם שזה לא באשמתי:"
בלבלתי את עצמי עם מגוון הנימוקים שהצגתי כאן, אבל נראה לי
שבלבלתי גם אותו. בכל מקרה הרווחתי כמה שניות של שקט והבנתי
שהוא חושב על זה.
"טוב, תראי, אני מאוד קצר בזמן ותפסת אותי היום ביום טוב, אז
אני אגיד לך מה נעשה. אני דוחה את ההכרעה נכון לכרגע ואני
אערוך ביקורת נוספת בעוד חצי שנה. כדאי שהמצב ייראה קצת יותר
טוב עד אז..."
"ברור, ברור" קפצתי כמו חמור.
"אז מה שנקרא אל תקחי את הזמן ו... נשתמע."
"תודה, באמת תודה. להתראות".
ניתקתי את הטלפון מזיעה ועייפה. נכנסתי להתקלח, לשטוף מעצמי את
כל הלחץ הזה על הבוקר. יצאתי לעבודה מצויידת בכוחות מחודשים
ובדרך חברה מצלצלת וקולה בוקע מן הדיבורית "יולה, יש לי מישהו
מהמם להכיר לך, מעוניינת?" ואני, הפעם חושבת פעמיים, מחייכת
לעצמי ואומרת "עזבי, למי יש זמן?!".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ראיתי חמודה
ברחוב,
עקבתי אחריה
הביתה ודפקתי
בדלת.
מה ? תגיד לי לא
?
(סדאם חוסיין)


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/4/11 19:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איילת יעקבי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה