זה הפחד הזה,
שתקום ותעזוב.
שתלך ותשאיר לי חלל.
זה הרעב אליך,
שישאיר בי צלקת,
עד אשכח מה הייתי בכלל.
זה הרגע הזה,
בו סוגרים את האור.
ואתה בפומית מפהק.
אך אני רק שוקעת,
כל הלילה ערה,
הכאב את קרביי מפרק.
ואני אסירה בין ידיך,
ולבי הוא סוהר משתלח.
אם הייתי נותנת לך,
היית מזמן כבר בורח... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.