כל בוקר גל,
הולך לחפש לו ים,
כחול בדמות אדם.
פתאום נהר,
פורץ מכיוון ההר,
נתיב טירוף לא מוכר

ואותו הריק שמפריד בינינו
זה אותו אוויר שמחבר

והקסם שלו עולה בי, קורא לי לבוא
והפחד עוצר, אומר לי... לא
אבל האופק שלו אומר לי, קורא לי לבוא
והפחד שבי עוצר בי... לא

זורם נהר,
אבנים לרגליו,
מפל - הוא לא נזהר.
רוצה אליו,
והגל מחכה לשווא
ואיך ישרוד במימיו?

ואותו אוויר שמפריד בינינו
וזה אותו הריק שמחבר

אבל הקסם שלו עולה בי, קורא לי לבוא...

כל בוקר גל,
שוחה לחפש לו ים,
אולי נהר כבר שם...?

13/04/10