א     שבוע לאחר אסון הצונאמי הנורא, שארע בדרום-מזרח אסיה
ב-26 לחודש דצמבר 2004, במהלך הטיסה מישראל לתאילנד קראתי
בעיתון על טילי סמית', ילדה בריטית בת עשר, שהצילה את משפחתה
ומאה תיירים נוספים בחוף מלקאו שבאי פוקט. היא סיפרה שראתה את
המפלצת מתקרבת! את המים מאפירים ומבעבעים, ואת הסירות מרקדות
בחוסר נחת. על הצונאמי למדה בבית-הספר שבועיים לפני-כן בשיעור
גיאוגרפיה.          

לפני שש שנים בדיוק, הייתי בחופשה בקוסמוי, אי קסום במזרח
תאילנד. קוסמוי מזכירה את פוקט המפורסמת ממנה, קצת פחות יפה
וקצת יותר צעירה. האסייתים מעוררים הזדהות לכל מי שמבקר שם.
כאשר האסון ארע, כל מי שביקר שם בעבר, נצבט בצער בלבו, כמו
צביטה מזיכרון נעים.    
   
למרות שהאיים במזרח, קוסמוי וקופנגאן, לא נפגעו באסון הצונאמי
כמו האיים במערב, פוקט וקופיפי, מצאתי את עצמי נצבט בצער בלבי,
דואג במיוחד לאישה המדהימה ביותר ביבשת אסיה כולה! הדאגה לגברת
בי', אם אפשר לכנות 'גברת' אישה צעירה בת עשרים ואחת לחייה,
הביאה אותי לטוס מישראל לתאילנד, ולחפש אחריה.


ב     בגברת בי' נתקלתי לראשונה בחופשה הקסומה וההזויה ההיא
לפני שש שנים בדיוק. אז הייתי בן 34, למרות שבתאילנד נראה שאין
כל משמעות לגיל. התאכסנתי במלון בשם "אמרי", הנחשב למלון
יוקרתי שהיה ממוקם על קו החוף עם נוף לאוקיאנוס ההודי הקסום.  
 
   
כמנהגי, השכמתי קום וירדתי לאכול במסעדה של המלון ולהרוויח את
רגעי הקסם של הבוקר. ארוחת הבוקר הייתה עשירה בטעמים מערביים.
כלומר, למעט אורז ופתאיי, היו גם קרואסון וריבה. לאחר שחיזקתי
את הבטן באוכל טעים, שתיתי קפה אספרסו, עישנתי סיגריה בפינה
המיועדת למעשנים בלבד וצפיתי בנוף. הבוקר היה מעונן חלקית וצבע
את הים בצבעי פסטל אפורים וירוקים.
   
תיירים קוראים למקום הזה גן-עדן עלי אדמות, אבל האמת צריך רק
להרים את הראש, להתבונן בשמים שהם אותם שמים כמו בכל מקום אחר.
כחולים עם כתמים לבנים של עננים. מהמקורות אני יודע, שגן-העדן
ממוקם בבית באזור ישראל, אבל אולי המקום הוא רק עניין של
הרגשה? ככה זה בחופשה בארץ רחוקה, מרגישים כמו בגן-עדן.
מרגישים שונה, מרגישים טוב.
   
בשולחן לידי, ישבה בגפה אישה צעירה מאוד, קטנטונת משהו, לבושה
בקפידה כמו דיילת יופי. היא הציתה סיגריה והתבוננה בנוף הקסום.
גברת בי' הייתה חריגה בנוף הסועדים במקום. היא נראתה אישה
צעירה מאוד והאישה המקומית היחידה, שישבה סביב לשולחן האוכל.
ישיבתה הייתה זקופה מאוד, כאילו מתריסה, והדבר ריתק אותי.

גברת בי' הרגישה שהתבוננתי בה. מתוך הרגל, נשים חשות שנועצים
בהן מבט. ניסיתי לפתח איתה שיחה ומהר מאוד הצטערתי שאיני דובר
את השפה התאית המקומית. צחקקנו והשתתקנו במבוכה.
   
גברת בי' לא התאכסנה במלון. היא ביקשה חשבון ושילמה במזומן.
זהו המידע היחיד שידעתי אודותיה באותו הרגע. השירות במסעדה היה
מעולה עבור כולם, אבל לפי עומק הקידה הבחנתי גם שהמלצרים
נוהגים בה בכבוד מיוחד!    
   
לפני שהלכה נעצה בי מבט ממושך, חייכה אלי בנימוס וקדה קלות.
ייחסתי זאת למנהג מקומי, והוא להיות נחמדים מאוד לתיירים.
אחר-כך, להפתעתי קיבלתי את כרטיס הביקור באמצעות המלצרית שלי.
"זה מגברת בי'" היא אומרת ומחייכת אלי כמו אל מישהו שהרוויח!


ג     באותו ערב, בעקבות הכתובת שהייתה רשומה על גב כרטיס
הביקור, הלכתי למכון עיסוי.  בדרך-כלל, מכוני העיסוי ממוקמים
במבנים דו-קומתיים מיושנים ומשומרים, כאילו לוותק יש ערך.

המקומות האלה נראים כמו חנויות עם חלונות ראווה, אך מתנהלים
כמו בית חם. אתה משיל את נעליך בכניסה למכון ונכנס לשם כפי
שאתה נכנס לביתך: בלתי מורגש וטבעי. עוד מעט תברך לשלום את
האימא ותשב בטבעיות לאכול איתן את הפתאיי. במשך היום תוכל גם
להחליף חיתולים לזאטוטים. גברים מקומיים בוגרים לא תמצא שם
בסביבה!

בקומה הראשונה, אם רק תבקש בנימוס, ובתמורה לשלוש מאות באהט
תוכל לבחור מישהי, שתעסה לך את הרגליים. במשך שעה העוברים
והשבים ברחוב יכולים לצפות בך ואתה יכול לצפות בהם. רצוי לבחור
במישהי מבוגרת ומנוסה לעיסוי-רגליים. בקומה השנייה ניתן לבקש
עיסוי-תאילנדי או עיסוי-שמן.          

הופתעתי למצוא, שמכון העיסוי שהגעתי אליו נראה בדיוק אותו מבנה
דו-קומתי! נכנסתי פנימה. בערב היה המקום שקט ונינוח הרבה יותר.
הוילונות בחלונות הראווה היו מוסטים באופן חלקי. הבחורות
הצעירות ישבו בקומה הראשונה על כורסאות העיסוי לרגליים וצופות
באותן תוכניות טלוויזיה כמו בכל מקום! תוכניות אירוח מערביות
לחלוטין, אבל בשפה התאית.

הבחורות היו מרותקות למסך עד שלא הבחינו בקיומי. אני פונה לעבר
הסבתא המשגיחה שיושבת בצד וצופה
איתן בטלוויזיה, ומושיט לה את כרטיס הביקור. היא לא מסתכלת
בכרטיס, מחייכת אליי ובתנועת יד מבקשת שאתיישב באחד הכורסאות
הפנויות.      


ד     לאחר המתנה של עשרים דקות, גברת בי' יורדת מהקומה השנייה
בעקבותיו של גבר אירופאי מתבגר. היא אומרת לו בחיוך: "תחזור
מחר", ונפרדת ממנו לשלום. רק לאחר שיצא וטרק את הדלת, התקרבה
אליי ונעמדה מולי, כאילו שידעה, שאני מחכה רק לה! נעמדתי
לכבודה ולחצנו ידיים בנימוס. כשעמדתי מולה הבחנתי עד כמה קטנה
היא וכמה יפה.  
 
היא אחזה בידי בחוזקה והובילה אותי היישר לקומה השנייה, ובדרך
צחקקה. "תתפשט", "הכול", "תשכב", היא דיברה אליי בשפת ידיים
ועימעמה את האורות. החדר קטן מאוד ניתן לומר כמו מזרון קטן על
רצפה, פלוס מקום דריכה לרגליים. אני מתפשט בטבעיות ונשכב על
גבי. היא מחייכת אליי ופניה כמלאך.

היא מטפטפת שמן תינוקות על ידייה ועל גופי, מתיישבת עליי
ברגליים פשוקות ובהפתעה גמורה מתחילה לעסות את גופי במרץ. גברת
בי' מתחילה ברגלי הימנית ולכל אורכה, ולוחצת באופן ממוקד ונעים
באזור המפשעה.

לאחר עשר דקות היא נתנה לי ללטף ולראות את החזה שלה. הייתה לה
חזייה מרופדת וגדולה של אמא וחזה קטן מאוד של בת! גברת בי'
צחקה: "קטן מאוד", ומתענגת ממגע שפתיי הקצר. המחשבה הראשונה
הייתה שמדובר בליידי-בוי. המחשבה השנייה הייתה שמדובר בילדה.
לא אהבתי את שתי המחשבות, אבל אהבתי מאוד את המגע שבינינו.
היינו לבד והייתי שבוי בקסמה, מרותק למיטה!

גברת בי' הייתה חזקה מאוד, היו לה ידיים וירכיים שריריות מאוד,
והיא גם הייתה מיומנת. למרות שביקשתיה, היא לא הסכימה להתפשט.
לא לחצתי עליה. מסיבה לא מובנת הרגשתי צורך עז להיות נחמד אליה
במשך זמן העיסוי!
   
הטעם האסור היה קסום והזוי. התאים לי מאוד להיות צודק ולא
צדקן. התמסרתי כולי לחיוכה המדהים, לקולה העדין ולפניה
האסיאתיות היפות. בזמן העיסוי, שנמשך שעתיים, נהנהנו מאוד
ולפרקים צחקנו כמו שני ילדים קטנים!


ה     כשסיימנו, לבשתי מכנסיים והתיישבתי בקצה המיטה בכדי
לנעול את נעליי. גברת בי' התיישבה ממולי. הוצאתי את ארנקי,
נתתי לה תשר בגובה מחיר העיסוי וקדתי קידה עמוקה. היא השיבה לי
בקידה עמוקה ונעמדתי. לבשתי את חולצתי, והיא התעקשה לכפתר
אותה.

בסבלנות היא מבזבזת את הזמן. היא מכפתרת, מגהצת את החולצה
בידיה הרכות ומשירה מבט. היא מחייכת אליי בטוב-לב כאילו ומבקשת
להגיד משהו. אז היא מפתיעה אותי, מתמתחת ומנשקת אותי שוב
בשפתיי. גברת ב' מבקשת באנגלית עילגת: "תבוא שוב?" ואני עונה:
"אני לא בטוח שאפשר, אני חוזר מחר לישראל", ומדמה טיסה בתנועות
ידיים. כמו מגנט, התרחקתי ממנה בחוסר רצון.


ו     לאחר חודשיים, שלחתי לה מסר באמצעות חבר שנסע לתאילנד:

"גברת בי' היקרה. אני מקווה שזה משתלם, אבל כל הסימנים מעידים,
שהתאהבתי בך! נועם."

שלחתי לה גם חבילה באמצעות החבר. ספרי לימוד שפות מתאית
לאנגלית, שהזמנתי מאמזון ודברי מתיקה מתנובת הארץ. החבר שלי
טען שהחבילה כבדה מאוד. ביקשתי ממנו שיביא לי את הכתובת שלה
ושיתאפק איתה!

כשחזר, הוא הביא לי את הכתובת, וטען שלא עשה איתה כלום. לטעמו,
היא נחמדה, אבל לא מדהימה כפי שאני תיארתי. מזה הבנתי שלא
התאפק! גברת בי', אין מה לעשות, היא האישה המדהימה ביותר באסיה
כפי שתיארתי בדיוק. היופי הוא עניין אוניברסאלי, כך שלא יכול
להיות שהוא לא ראה! הוא רק היתמם כדי להסיר חשד. מאז מסיבות
אולי לא מובנות, לא יצא לי לראותו שוב.


ז     שש שנים אני חושב על גברת בי'. האנגלית שלה הפכה מדוברת
ומעוררת קנאה, כך שאנחנו יכולים לשוחח בינינו במשך השנה. פעם
בשנה אני גם מבקר אותה. תמיד באותו התאריך, תמיד באותה השעה,
תמיד באותו מבנה הזוי בקוסמוי שבתאילנד.    
   
אז אני מתגנב אליה לחדרה ורואה אותה באותו המקום, מחכה לי.
משנה לשנה היא מתבגרת ומתייפה. "גברת בי' ...", אני קורא לה.
"נועם...", היא מזנקת עליי כמו ילדה קטנה שקופצת על אביה כשהוא
חוזר מנסיעה ארוכה. גם הבנות האחרות מקבלות אותי בשמחה כמו
מישהו שמוכר היטב! אנחנו צוחקים ורואים תוכניות טלוויזיה
ליליות ביחד ובשפה התאית שאותה למדתי.


ח     ביום ההולדת שלה אני שולח לגברת בי' חבילות כמו לחיילים
בשדה הקרב! אני יודע שאין לה משפחה. כלומר, יש לה משפחה, אבל
במקום לשלוח אותה ללמוד גיאוגרפיה בבית-ספר יוקרתי, הם שלחו
אותה לעבודה הזאת כבר מגיל עשר. זאת לא משפחה! לפחות לא בעולם
המושגים המערביים שלנו, למרות שהעוני באזורים מסוימים כאן
מחריד!

אולם, גברת בי' לא באה משכונת עוני, היא נסיכה. היא באמת
נסיכה! למדתי על כך בפעם השלישית שביקרתי בתאילנד. לקח לי זמן
להאמין לכך. ההורים שלה, אביה שהוא אחיינו של המלך ואמה החורגת
זרקו אותה מהארמון לרחוב בבנגקוק כבר בגיל עשר.  גברת בי'
הייתה מופרעת, לא רצתה ללמוד והרביצה לכולם. היא אמרה את אשר
חשבה וזה סיכן את כבודה של משפחת המלוכה! לפני שנזרקה מהארמון
לחשה לה המשרתת, שתזכור מאיזו משפחה היא באה, ותזכור שהיא
נסיכה!
   
הידיעה הזאת לא הועילה לה במלחמות הרחוב בבנגקוק. לפעמים אפילו
חטפה על כך מכות, כשדרשה את הכבוד המגיע לה בדין. וכמו כל
הילדות האחרות, בסופו של יום מצאה עצמה בתחילת דרכה, שוטפת
כלים במכון עיסוי!


ט     אף שעניין הנסיכות נחרט היטב בזיכרונה, כנראה שהיא
נתמלאה קנאה בסיפורן של ילדות אחרות, שהגיעו מבית מצוקה חם
ואוהב עד שדבק בה סיפורן והיא התכחשה לעברה. עד היום גברת בי'
שולחת למשפחתה כסף לעזרה ואוהבת אותם כמו כולם. היא חזרה על כך
פעמים רבות בפני: "רק הם אוהבים אותי!" ואני לא מאמין לה!  
 
ועוד, כל שנה היא טוענת מדוע היא אינה יכולה לצאת לחופשה
השנתית בבית הוריה. היא צוחקת על חברותיה, כשהיא מספרת לי כיצד
התירוצים משכנעים אותן והיא מתרצת תירוץ מיוחד גם עבורי. ואני
צוחק איתה, עושה עצמי משתכנע, וליבי נחמץ!

בזכות המשרתת הנאמנה, סיפורה של גברת בי' ידוע בתאילנד כולה.
סיפורה זעזע את כל המדינה השלווה, אבל אף אחד משישים מליון
התושבים אינו יודע, לאיזה מכון עיסוי נלקחה הנסיכה! המשרתת
עצמה אותרה והוצאה להורג בטענות שווא.    

   
י     גברת בי' לא סיפרה לי שהיא נסיכה. שמעתי על כך מבחורה
בשם מו-סי, שנפגשו באותו רחוב בבנגקוק ושתיהן נלקחו לאותו
המקום! מו-סי סיפרה בקולה השקט את סיפור הנסיכה, שנזרקה לרחוב
והגיעה למכון עיסוי, והיא עצמה חטפה ממנה מכות בגיל עשר, בגלל
שלא כיבדה אותה בדין. מו-סי זוכרת את המכות הנמרצות ומראה לי
אפילו צלקת.

היא אומרת לי נחרצות: "אדון נועם, זו הייתה גברת בי'!" ומתחילה
לבכות. היא רועדת, כשהיא מספרת, ומשביעה אותי בדם, שלא אגלה,
"יוציאו אותי להורג, אם יגלו!" היא מספרת לי זאת ואומרת שגברת
בי' מעריכה אותי מאוד, ולכן חשוב שאדע.

היא מתחננת בפני בדמעות: "אדון נועם, בבקשה, רק אל תפגע
בכבודה!" ואני שואל אותה: "מי עוד יודע?" מו-סי עונה: "אף-אחד!
רק המקומיים בקוסמוי יודעים, ומושבעים בדם!" מו-סי סיפרה את
שארע לכולם, כמובן ללא ידיעתה של גברת בי'. היא  סיפרה להם כדי
שאף תושב מקומי לא יגע בה, מחשש שכבודה יחולל!

מו-סי מוסיפה: "יש עניין נוסף שאתה צריך לדעת...  אתם בחרתם
ביחד תאריך לחגוג את יום הולדתה של גברת בי', מכיוון שהיא אינה
יודעת מתי נולדה. הייתם קרובים מאוד לתאריך לידתה, אבל פספסתם
ביום אחד! כל פעם ששלחת אליה חבילה לכבוד יום-הולדתה, הענקתי
לה אותה יום לפני הזמן" היא מחייכת.    
   
אחר-כך הסבירה לי, שסיפור הנסיכה ריגש מאוד את הציבור
התאילנדי, אך ריגש באופן מיוחד את המעסות ברחבי הארץ הענקית.
הן הרגישו שהן מוגנות על ידה! שכל אחת מהן יכולה להיות הנסיכה.
הן גם הצטערו עליה, שאין לה משפחה ואולי אינה יודעת את תאריך
יום הולדתה.

לכן, פעמיים בשנה נסגרים מכוני העיסוי ברחבי תאילנד כולה. פעם
אחת בפקודה, לציון יום-הולדתו של המלך האהוב, ופעם שנייה
מרצון, לחגוג את יום-הולדתה של הנסיכה. וכל פעם, ביום חגן הן
בוחרות מעסה אחרת והופכות אותה להיות נסיכה ליום אחד.
 
מו-סי אומרת בחיוך: "במכון שלנו, כל פעם אנחנו מוצאים תירוץ
אחר כדי לבחור באותה נסיכה, זהו המנהג! וכל פעם מחדש גברת בי'
מתלהבת, שהיא הנבחרת" היא צוחקת.

ואני שולח לה חבילות גם ביום הולדתי, שלא אשתכח!


יא     בשנתיים האחרונות התחלנו אני וגברת בי' להתכתב באופן
קבוע דרך האינטרנט. בסיומו של כל מכתב הייתי שואל אותה: "מתי
ניפגש?"

בעוד אני משתגע מסיפוריה על האנשים שאיתם היא מתרועעת ומה הם
עושים שם, בנוסף, אני גם דואג לה מאוד! אני יודע שיש בחדרים
החשוכים גם הרבה רוע! והיא מרוב דאגתה אליי אינה משתפת אותי
במקרים אלה, שלא אמצא עצמי מודאג עוד יותר.

ומרוב אהבתי אליה, לעתים אני גם חושב שיש לה גברים אחרים!    


בהתחלה היו לנו על כך ויכוחים סוערים. המין אצלה, הוא החום
והאהבה, שלא היו לה בילדותה, וכך טענה: "אני מחפשת אבא!" לדעתה
"המוסר, תפאורה צבועה!." ההסברים שלה שכנעו אותי עד שלעיתים
הייתי חושב, שהבחורה נהנית באמת ממה שהיא עושה!

לאט-לאט למדתי לשמוע בין המילים ולהקשיב בין השורות. גברת בי'
כתבה לי, "אני נהנית מאוד מהעבודה!" ואני מאמין ומקנא. היא
כותבת לי "זה בגלל שהליבידו שלי גבוה מאוד," ואני מבין ומתרגז
על העניין הפיזיולוגי. כאשר אני אומר לה "אז מה? גם אצלי!",
היא שואלת אותי, "מה אתה עושה עם זה?"    

"אני עושה רק טוב לאנשים, וזה לא עניין של ניצול" היא מוסיפה,
ואני שומע אותה כמעט ואומרת זאת בכעס. "סקס זה לא פשע. נשים
רבות היו מסכימות לחיות כמוני במקום מסודר כזה. אני ברת-מזל
והן מטומטמות!" היא צוחקת ואני משתגע.    
   
אני טוען: "יש דברים חשובים נוספים בחיים, שגורמים אושר. גם
סקס, אבל גם עבודה, משפחה וילדים" והיא פוסקת: "אני עובדת, יש
לי משפחה ואני לא רוצה ילדים!" והיא מוסיפה: "תחשוב עלי כמו על
נזירה, העושה רק טוב לאנשים." הרעיון הזה מוצא-חן בעיניה עד
שהיא מציעה: "אתה יודע מה? תקרא למכון העיסוי, מקדש!"

ופעם בשנה כשאנחנו נפגשים, אני מרגיש שהיא צודקת!

והיא מתייחסת למין בטבעיות, כמו אל אוכל. והיא מדברת על הגורל
ומשלימה איתו באופן שמעורר בי קנאה.


יב     בתקופה האחרונה הייתה לגברת בי' אובססיה ללמוד יותר
ויותר על חיינו כאן, במזרח-התיכון. היא ביקשה, שאשלח לה ספרים
בנושא, ושאלה: "האם אתה יכול לתרגם עבורי את התנ"ך לשפה
התאית?", ואני מבקש לייפות את המציאות כדי שתקנא.    
   
אני מודה בפניה, שהים-התיכון קטן יותר וכחול פחות
מהאוקיינוס-ההודי, והעץ ירוק פחות ממרחבי צאנג-מאי שבצפון
תאילנד. היא מבקשת שאספר לה עוד ועוד, ואשלח לה תמונות.
   
היא מבקשת: "ספר לי עוד על ירושלים ועל השבת," ואני מספר לה את
סיפורי התנ"ך. סיפור יוסף מוצא-חן בעיניה במיוחד. אני מספר לה
על המשפחה שלי, והיא מתעניינת, כאילו ומספר לה על המשפחה שלה,
ומבקשת שאספר לה עוד ואשלח לה תמונות.    
   
באותה נשימה, גברת בי' שואלת אותי על חיי היום-יום של האזרחים
הפשוטים ועל חיי הלילה. "איך הסקס בתל-אביב?" היא שואלת ואני
מתרגז, כשהיא עושה מסקס עניין גדול. בסוף אני משיב לה בכעס,
"הסקס הוא אותו דבר, כמו בכל מקום!"

היא טוענת שיש לי בעיה, כשאני כועס, "וכדאי שתטפל בה!" בוררת
את מילותיה: "נועם, תקשיב..., ממה שאני שומעת וממה שאני ראיתי,
בסך-הכול גם אתה סוג של נזיר, בדיוק כמוני! רק שאני זונה מהצד
של הגוף ואתה זונה מהצד של הנשמה!"      

"בטח כולם אוהבים אותך! אפילו יש לך תנוכי אוזניים גדולים כמו
של בודהה!" היא צוחקת ממני. וממשיכה לשאול, "איך נראים הנזירים
היהודים? מה הם לובשים? האם מותר להם לקיים יחסי אישות?"

לבסוף, בלי כל קשר, גברת בי' חושבת שאני צריך לצאת עם בחורות,
ועלי לשכב איתן בכל הזדמנות. "אתה לא עושה את זה מספיק!" היא
קובעת. וזה מוציא אותי מדעתי, גם בגלל שהיא צודקת, וגם בגלל,
שאין לי בחורות נגישות כמו שיש לה בחורים!    

"אני רק אוהב אותך, לכן אסור לי לגעת באחרות. אני אדם נאמן!"
אני אומר בגאווה. "אתה נאמן לעצמך, וזה בסדר", ופתאום גברת בי'
מדברת בעצב כמו נסיכה. ואני מתחיל להיות מודאג, שהיא הציעה לי
לשכב עם אחרות כדי שנשכח זה את זו? אני מנסה להסביר לה מה זאת
אהבה, וגברת בי' עונה: "אני אוהבת רק את המלך!" ופעם בשנה
כשאנחנו נפגשים, אני מרגיש באמת כמו מלך!


יג   גם נסיכות הן זן של בני-אדם, רק שהן לא מבטאות את עצמן
באותו אופן. לא הכול היה מושלם בממלכתה של גברת בי'. ביום
שהייתי מזהה אצלה תקופת משבר, היא הייתה כותבת לי: "ראיתי
משפחות נופשות בים!", כשהיא הייתה מספרת לי: "ראיתי שקיעה
מדהימה!", היא ביקשה ממני: "תקרא לי רק בי'!", הייתי מחזר
אחריה במרץ רב, עד שביטחונה העצמי חזר!  

כאשר ביטחונה העצמי חזר, והיא הרגישה שוב כמו נסיכה, היא גם
הייתה מרגיזה מאוד! היא הייתה חוזרת אל אותה הנקודה,
ומחפשת-ומחפשת לזהות את המלך ואחר-כך לכבוש אותו בתוך חדר
העבודה החשוך שלה, כאילו ונכרתה בדרכה הזדמנות נדירה. ואני
מצביע על החזה שלי, אבל היא אינה רואה, כנראה בגלל המרחק הרב!


אני גם חושב שהיא חושבת, שאני אדם מבוגר בשבילה.

בימים קשים אלה מצאתי את גברת בי' מרגיעה אותי! הייתי שומע את
קולה העדין, הרגוע והאלוהי, כמו רוח מהאוקיינוס ההודי הרחוק,
מהחוף בקוסומוי ומהחדר הקטן והחשוך שלה, מנשבת אליי אל החדר
הקטן והחשוך שלי. ובקולה המהדהד באוזניי, הייתה מפייסת אותי עם
העולם!

גברת בי' הייתה אומרת: "זה טבעי שיש כאב וצער בעולם. אני לא
מבינה מדוע אתה מבוהל. אם אין התנגדות, אין תנועה! לא באנו
לעולם רק ליהנות. זה לא היעוד שלנו להעביר את הזמן רק בהנאה,
רק בשמחה ורק בקלות. זה בסדר שיש כאב וצער בעולם!" הייתה אומרת
ומוסיפה: "זה הגורל שלי. זאת הבחירה שלי. הוי, כמה שקשה לי!"

אני מנסה לעודד אותה ומציע לה תרופות מערביות להקלה, והיא
מצידה טוענת: "אתה בכלל לא מבין אותי. אני לא מתלוננת. אני רק
מספרת לך. אני לא זקוקה לעידוד!"

הייתי רואה אותה בדמיוני כועסת, וכעסה היה מעורר בי חיוך קל.
יצאתי מדעתי שאיני יכול לחבק אותה. גברת בי', הייתה יפה, ומבטה
היה חודר כאשר כעסה. כך רצתה שאלמד לכעוס! תמיד כעס ממוקד בלי
תוספות לעתיד!

   
יד     קוסמוי נראית אותו הדבר, בדיוק כפי שנראתה לפני שנה.
אותו שדה-תעופה מסביר פנים, בלי מבנה ממש, בלי קירות, בלי
מיזוג-אויר ובלי דיוטי-פרי. סככות מעץ, עצי קוקוס, משוא אחד
קטן למזוודות ושוטר אחד ודיילת אחת בערך בלבוש רשמי מקבלים את
פניך.

את גברת בי' ראיתי ממרחק, יושבת בגרם המדרגות עם מו-סי בכניסה
למכון העיסוי, כמו מצפות לבואי. רציתי לעוף אליה, להניף אותה
אל-על, לחבק אותה ולומר לה את שדמיינתי אלף פעמים במשך הטיסה
הארוכה. רציתי להגיד לה את שהרגשתי באמת ולא העזתי לומר
אף-פעם: "גברת בי', אני אוהב אותך!"

כשהתקרבתי, התבוננתי בה מהצד ובינמין נראתה לי כל-כך צעירה,
יפה וטבעית בחברתה של מו-סי ושני צעירים מקומיים. כל-כך פחדתי
עליה, וכל-כך שמחתי לראות אותה כך! ופני המלאך צוחקות בטוב
ליבה.

אכלתי פתאי, שאלתי מה אני עושה כאן בכלל? וכמו גל שנסחף בטעות
אל החוף, סבתי על עקבותיי בלתי מורגש.