עדידו בן ארצי / מגע שפתייך |
הנה השמש כבתה בשמיים
וכך האורות נלקחים גם איתה.
ואני שם בוהה בשמים אין סוף, מחכה לאחד שאותי משם יחטוף
שאת השמש יוציא ואת החושך יקרע
ירים אותי מעלה ולא יוריד בחזרה.
אנא בוא, קבל נא אותי
אנא הצל הרם וחבק.
הנה אני מחכה לך כאן
על ברכיים שמוטות
וארץ דבוקה לגב
החול שורט מעוור וחותך
עורי החיוור מתחנן
שמש אורי, שמש בואי
חממי את נשמתי במעלה הגהינום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|