נמאס לי להקיז דם

כדי להבהב לך,

את רואה

וקושרת ידייך;

אני מדממת וצועקת לך

בשקט

שמצפצף רק אלייך.

את מסובבת את הגב,

אני יודעת שהעיניים שלך קרועות

מבדידות.

לעטוף אותך בחלומותיי,

לנטוש חטאיי ולנקות את עיניי מהחושך -

לא מספיק.

המרחק הזה מסוכן לכל אהבה

ונדמה לי שהשדים שלי, הם כמו סרטן שנעלם

וכל הזמן חוזר.

זו תחושה מוזרה, שהעולם והזמן

חברו לקנוניה

נגד האהבה שלנו.

אנשים מחפשים כל החיים

ואנחנו מצאנו

אולי מוקדם מדי.

הכי מפחיד אותי לחשוב,

שיום אחד,

יהיה מאוחר מדי.






12.4.2010