[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ענת בן שטרית
/
אפי ואני

"אפי, אפרתו'ש." הייתי אומר לה. "אפרוחה שלי, הם כולם מקנאים,
אל תשימי לב אליהם". הייתי חייב לחפש משהו מעודד לומר כשהבנתי
שאחרון החברים שלה ניתק איתה קשר בטענה ש"הקשר עם המסטול תחת
הזה שאיתך משפיע עלייך יותר מדי". "אל תבכי" סיננתי בעוד היא
קברה את ראשה בין רגלייה. "אני איתך... זה מספיק, נכון, אפון
קטן שלי?"

היא החיים שלי, אפי. כשאני אומר לה את זה היא מבקשת ממני
להפסיק להיות ערס ואני חוזר בי ואומר "את הלייף שלי, בייבי."
זה כזה קטע של צפונבונים לדבר באנגלית - עברית כזאת. תהרגו
אותי, לא מבין אותם. הם בטח מחפשים את המילים הכי פשוטות
להגייה במילון ומשבצים אותן בכל חצי משפט שלהם. אבל אפי אוהבת
את זה, אז אני מדבר איתה ככה לפעמים. היא גם אוהבת את השירים
הישנים האלה שאפילו אבא שלי כבר הפסיק לשמוע. האמת היא שאבא
שלי כבר לא חי, אבל נשבע לכם שהוא הפסיק לאהוב את החרטה הזה
בגיל 30. אבל אפו'ש שלי מתה על זה, אז קניתי לה פטיפון כזה
מהישנים. דודה חנה רצתה להביא לי אחד שיש לה בבית אבל אני
התעקשתי לקנות. מגיע לאפרוחית שלי הכל.

היא לא קונה לי הרבה מתנות, אפי. אבל אני סולח לה, את הכסף שלה
היא משקיעה בסרט החדש שהיא והחבר'ה המתחנגלים שלה מביימים. היא
שונאת שאני קורא להם מתחנגלים. אבל מה אני אגיד לכם, הם
קיבוצניקים מתולתלים עם משקפיים שמגיעים להם עד לקצה האף.
מישהו יכול להתאפק ולא לצרוח להם 'יא מתחנגלים' בפנים?.. לא
נראה לי. אבל הפסקתי, כי אפיל'ה לא אוהבת את זה. אז אני אפילו
בא איתם לצילומים האלה שלהם. לפני כל יום צילום הם יושבים כולם
במעגל (אני מעשן בצד ומסתכל כי אפי טוענת שזה 'יהרוס את
ההרמוניה אם מישהו שלא שייך לצוות יהיה חלק מהייחוד הזה')
ועוצמים עיניים. המטורללת ההיא שלובשת מכנסיים ענקיים מתחילה
ואומרת 'השלווה טמונה בנו... ורק אנחנו נוכל להישאר מאוחדים גם
בעת אי הסכמות או אי  הבנות...' או משהו כזה. היא ממשיכה וכולם
מהנהנים בראשם ומחייכים, ואז אחרי 5 - 10 דקות הם קמים
ומתחילים לפרוק את הציוד. אני כמובן מעמיס אותו אחר כך, כי
וואלה, כולם שם רזים מתפרקים כאלה. אני אוהב את זה. האפרוחית
שלי מנשקת אותי אחרי שאני מסיים לסדר שם הכל ואומרת שאני
הגיבור שלה. האמת היא שאני די משתעמם שם כשהם מריצים כל מיני
דרמות, אבל אפו'ש שלי נהנית בטירוף, אז למי אכפת?

כשהכרתי את אפרתי הייתי בן 17 וחצי. יותם מצא מין גיטרה ישנה
כזו מהמחסן בשכונה שלו והביא אותה לביצפר. ישבנו שם כל החבר'ה
והתחלנו קצת לפרוט במיתרים. האמת היא שאין לי מושג איך מנגנים,
אבל אפי חולה על זה, אז ישר כשהיא ראתה אותי מחזיק את הגיטרה
היא התקרבה לשבת איתנו. אני זוכר שהיה לה שיער שחור קצר ופרוע
שהדליק אותי ממש. היא לבשה חולצה לבנה וג'ינסים קצרים והיו לה
רגליים ארוכות ולבנות שמסתיימות בסנדלים חומות. מבחינתי היא
הייתה הדבר הכי סקסי שראיתי אי פעם. "בובה... בא לך לנסות?"
חייכתי אלייה את אחד החיוכים השובים שלי. יש לי המון כאלה, ככה
אפי אמרה לי פעם. היא התיישבה סמוך אליי ברגליים משוכלות ולא
הפסיקה לפרוט עלייה את המוזיקה הישנה הזאת שהיא אוהבת בטירוף.
יותם התיישב מולה ואמר לה שאפשר לכוון פה כמה דברים אחרת,
שהצלילים יצאו מדויקים. היא חייכה אליו וחשפה שיניים קצרות
ולבנות ואמרה שהיא תשמח. שאלתי את יותם מה הוא עושה והוא הבין
את הרמז כנראה והתחפף. היא לא הבינה מה קורה, אבל מהר מאוד
הסחתי את דעתה כשהבטחתי לה שהיא תקבל את הגיטרה במתנה בתנאי
שהיום בערב היא תשב לנגן לי עוד כמה מנגינות כאלה. היא הסכימה,
ומשם הכל היסטוריה.

הייתה גם את התקופה שאפי החליטה להתחזק מעט. אתם יודעים, בקטע
של דת וכל זה. בהתחלה שמחתי כי אבא תמיד אמר שאישה עם חצאית
היא ה-דבר. אבל אחר כך זה כבר נהיה מעט מוגזם, ומסורת הסרט
בשישי שלנו נקטעה. היה לנו קטע כזה, לי ולאפון היפה שלי, לראות
סרט שאנחנו אוהבים בשישי בערב. אני אישית הייתי מעדיף לצאת
לשתות קצת, אבל אפיל'ה שלי לא שותה. לא כי היא לא אוהבת, זה
פשוט בגלל הבעיה הזו שיש לה בכליות. אז היינו נפגשים ומסדרים
את זה ששישי אחד נראה סרט שהיא אוהבת ובשישי שאחריו נראה סרט
שאני אוהב. בסוף יצא שראינו דרמות מעפנות שאפילו בערוץ 4
בכבלים לא משדרים כי כשהגיע תורי לבחור סרט אפו'ש הייתה נרדמת.
מה לעשות, היא לא חיבבה במיוחד אסקימו לימון. אז אפילו את
המופע של רוקי לא היינו רואים בשישי בערב, כי טלויזיה אסורה
בשבת וכל זה. אני זוכר שהיינו נרדמים מוקדם וכשהייתי מתעורר
היה לי דחף חזק לסיגריה, כמו כל שבת בבוקר. אבל לא רציתי אף
פעם להשאיר את אפו'ש שלי לבד וגם לא יכולתי להשאיר לה פתק כי
אסור לכתוב (גם לעשן, אבל היא הסכימה כי פעם אחת תפסתי אותה גם
מעשנת בשבת. היא לא התאפקה, האפרוחית הקטנה שלי.) אז בכל אופן,
הייתי מתיישב שם על הריצפה ליד המיטה וכותב לה אותיות עם
גפרורים. 'יצאתי לעשן כבר אחזור'. שנאתי לשבת שם ולהנדס את הא'
המזדרגגת הזאתי, ופעם אחת אפילו ויתרתי וכתבתי 'יחזור' במקום
'אחזור' ואפו'ש שלי כעסה כי היא אוהבת עברית תקנית שכזו. אז
הפסקתי. בכל אופן, היא ירדה מהקטע אחרי כמה חודשים, ועכשיו כבר
אפשר לכתוב לה כמה פתקים שאפשר ואפילו לעשן ליידה בשבת בבוקר.

אנחנו מעשנים הרבה, אני והפשושית שלי. האמת היא שלא נמשכתי אף
פעם לעניין הסמים - סיגריות, אבל אפרתי חזק בקטע הזה, אז אני
לפעמים עוזר לה ככה בלהשיג חומר. עוזר לה כספית, אני מתכוון,
כי בעיה להשיג את זה אין לה..כמעט כל החברים שלה מעשנים. אני
כל כך אוהב לראות אותה זוחלת מהמיטה בבקרים ועושה שורה על
הספרייה בחדר שלי, עם הלהט הזה שלה בעיניים. 'אפרוח שלי',
הייתי אומר לה. 'אולי כדאי שתשטפי קודם פנים?' היא הייתה
מחייכת אליי עם העיניים החצי סגורות שלה ואוספת הכל מהספרייה
לכיוון המקלחת. היא הייתה מתעכבת שם המון, ואחר כך בד"כ לא
נשארו לי אפילו כמה גרגירים להסניף, אבל הייתי סולח לה כי היא
האפרוחית הכי מקסימה ביקום שעושה לי פרפרים בכל הגוף כשאני
שומע אותה צוחקת, וכשהיא עם השקית עם האבקה הלבנה החיוך שלה
טהור ואמיתי וקורן ומכוון ישר אליי. אז אני איתה בקטע הזה, כי
מה לא עושים כדי לראות את האישה שלך מחייכת?




כל הבלאגן התחיל כשקלטתי את ההוא מהעלאק-ביום-סרט הזה. כמו
שאמרתי, כולם שם היו מתחנגלים כאלו, אבל אחד היה ככה קצת דבוק
יותר מדי לאפרוחית שלי. אף פעם לא אמרתי לה את זה, כמובן, כי
תמיד כשניסיתי היו מתחילות צעקות סטייל 'אתה לא מאמין בי וזה
לא מוצא חן בעיניי'. אז פשוט שתקתי ונתתי לעצמי להסתכל עליהם
נשענים על הגדר ומעשנים סיגריה בזמן שהעמסתי את כל הציוד
בחזרה. הייתי יכול להישבע שיום אחד ראיתי אותו אוחז לה יד, ואז
כבר לא יכלתי להתאפק, אז בחזור נהגתי ככה מהר לבית ואפיל'ה
שאלה אותי אם קורה משהו וזה. אז עצרתי ושאלתי בזהירות (כדי שלא
תתעצבן, אתם יודעים, עם כל הבעיות שלה בכליות וכל זה עדיף לא
לעצבן אותה) מה הקטע של המתחנגל ההוא ולמה הוא נוגע בה. היא
שוב כעסה שאני קורא לו ככה והתעלמה מהקטע השני. ידעתי שהייתי
צריך לחזור על השאלה, אבל רק אחרי שבועיים הבנתי כמה. בדיוק
כשמזגתי לנו לצלחות ספגטי בולונז שאני הכנתי היא שאלה אותי מה
אני חושב על יחסים פתוחים. שאלתי מה הכוונה, והיא ענתה שאנחנו
יכולים להזדיין ככה מהצד עם מי שאנחנו רוצים כל עוד אנחנו
נשארים ביחד. רתחתי מזעם והרגשתי את הספגטי הופך לעיסה תחת
המזלג שהחזקתי ביד. בסוף שתקתי כמו פארש מושבע ורק כשהיא
הפצירה בי לענות אמרתי ש'אני צריך לחשוב על זה'.

אז לא היה לי מספיק זמן לחשוב על זה, האמת.

הרבה פעמים לאחר מכן חשבתי לעצמי 'מה היה קורה אם'. מה היה
קורה אם היא הייתה נועלת את הדלת, למשל? מה היה קורה אם הם היו
יותר שקטים? מה היה קורה אם לא הייתי יוצא לבקר את אמא באותו
יום, ואולי אם הייתי משתכנע לרקוד עם כל הצוות בבית-אבות
לצלילי שירי חנוכה, הייתי מגיע רק אחר כך?

אבל מה זה משנה, בסופו של דבר נכחתי שם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
דווקא עכשיו
כשמקוריות
ויחודיות היא
אפשרות, כולם
מנסים להיות
אותו דבר...







מעריצה שרופה של
בריטני ספירס!


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/4/11 6:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ענת בן שטרית

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה