כשנפרדתי מחבר שלי הרגשתי כמו הבן אדם הכי מסריח בעולם. אחרי
שנתיים שהוא נתן לי את החיים שלו, מי אני שאבוא ואקלקל לו את
התוכניות ואומר לו לזרוק את הזמן הזה לפח? אז אני אומרת לעצמי
שגם לי יש רגשות ושאני חייבת להתחשב פה קצת גם בעצמי. אבל איך
אתה בא ומסביר לבן אדם שהאהבה שלך אליו נגמרה? כלכך הרבה זמן
יש ופתאום אין? איך אתה יכול לבוא ולטעון שהשתנית ושאתה לא
אותו הדבר כמו לפניי שנתיים? הריי אנחנו לא באמת משתנים והנה
אני באה וזורקת אותו כמו עטיפה משומשת לפח?

הרגשתי חרא, יותר חרא מזה אי אפשר להיות. רציתי לברוח, רציתי
להתחמק. רציתי לעזוב את הכל ולא לומר שלום לאף אחד ופשוט
להיעלם.

וזה מה שעשיתי.

קמתי בוקר אחד והתחלתי לרוץ. רצתי ורצתי ורצתי עוד. רצתי ביום
ורצתי בלילה. רצתי כשהייתי רעבה וגם כשנגמרה הבטרייה של הMP.
לא היה לי אכפת. העיקר לא לחזור למי שהייתי קודם.

אפשר לומר שברחתי מעצמי.

רצתי עד למקום שבו לא הכרתי אף אחד וכבר היה חשוך וקר. ראיתי
שלט ניאון גדול כמה מטרים ליד שהצביע על האוטוסטראדה לירח.
מגניב, ירח! - התלהבתי בפעם הראשונה מזה זמן רב. אף פעם לא יצא
לי להיות בירח. אוטו ענק מימדים בצבע סגול זוהר התקרב מרחוק
במהירות מטורפת וצפר. הוא עצר לידי ומהדלת יצא בחור קטן ומוזר
עם שיער מתולתל ושלוש עיניים. "מה קורה? קוראים לי ספי, צריכה
טרמפ לירח בובה?"

אמרתי לו שאם הוא מנסה להתחיל איתי אז שישכח מזה כבר עכשיו.
היו לי מספיק בחורים כמוהו. נחמדים נחמדים, ואז מתהפכים ברגע
שהם משיגים את מה שהם רוצים. הוא לא התרגש, ואמר שהוא עוצר שם
בדרך למקום אחר. רק מעביר משלוח.

לא היה לי מה להפסיד אז עליתי. בדרך לירח ספי סיפר לי על החיים
שלו ועל איך הוא הגיע להיות נהג של הובלות. הוא גדל על מאדים
וכבר התחיל ללמוד רפואה אינטרגלקטית שנה ראשונה, עד שההורים
שלו החליטו להתגרש והוא ואמא שלו עברו לטיטאן שזה כוכב מסריח,
וגם ככה אין יותר מדי מה לעשות ליד שבתאי. אז הוא החליט שאם
כבר להתבזבז, אז לפחות לטייל ולראות את היקום וככה הוא גמר
בתור נהג חללית. היה משהו אמיץ בבחור הזה. אמיץ יותר ממני זה
בטוח.

כשהגענו לירח הכל היה מפוצץ כי הייתה מסיבת פול-מון. זה מצחיק
שכל המסיבות הכי טובות תמיד עוברות לצד החשוך של הירח, כאילו
לא מספיק הרסו צד אחד, צריך גם לבנות בשני. מסרנו את החבילה
ליועץ מס צעיר ומתלהב שאמר שדווקא הערב יש מסיבת רגאיי אדירה,
שסוגרים בשבילה את כל המכתש ושאין מצב שאנחנו לא באים. נתתי
מבט מבקש בספי ולמרות שהוא נראה מהוסס הוא הסכים כי מצאתי חן
בעיניו. במסיבה חגגנו מלא ושרנו וקפצנו גבוה ובכלל, בחיים לא
חשבתי שאני אוכל להתחבר ככה לבחור לא מכדור הארץ, למרות שפעם
קראתי באיזה ספר שהגברים שמגיעים ממאדים חייבים להיות
איכותיים. אמרתי לספי שבמסיבה צחקתי כמו שלא צחקתי חודשיים.
הוא חיבק אותי ואמר שגם הוא הרגיש ככה אחרי שהחליטו להוציא
אותו מהלימודים. שאלתי אותו אם הוא מאושר ככה עם כל הנסיעות
האלה ועם אף פעם לא להיות במקום אחד. הוא ענה שהוא לא יודע.

אחרי שעזבנו את הירח המשכנו ליעד שספי היה אמור להגיע אליו.
למרות שהוא מיהר, הוא השקיע והראה לי המון מקומות מעניינים
בדרך. הוא הראה לי את העין האדומה של צדק ואת הטבעות של שבתאי,
וגם סיפר לי על פלוטו ועל כמה שהאנשים שם מדוכאים מאז שהוא כבר
לא חלק ממערכת השמש. לקראת הערב הרגשתי שספי טיפה עצוב ושאלתי
אותו מה קרה כדי שלפחות שנינו נהיה עצובים, והוא לא יהיה עצוב
לבד. "עוד חצי שעה אנחנו מגיעים לחור שחור שממנו אני חייב
להמשיך לבד. החבילה הבאה היא מסווגת". ניסיתי שלא ירגיש שאכפת
לי אז זרקתי איזה בדיחה שלא יצאה טוב ואף אחד מאיתנו לא צחק.
בכניסה של החור ירדנו שנינו כדי לומר שלום. אמרתי שהיה לי כיף
ורציתי להוסיף אבל חששתי שהוא יבקש ממני את הטלפון וזה כבר לא
לעניין. בחור עם סגנון חיים כמו שלו לא בנוי למערכת יחסים וזה
בדוק לא יעבוד. הסתכלתי עליו והוא הביט בי בחזרה בכל שלושת
העיניים שלו שהיו נראות פתאום מבריקות מהרגיל. שורה של
גלקטופנועים דהרו אל תוך החור, התערבלו והתפזרו.
הוא הבין אותי.
שנינו לא היינו צריכים לומר מילה.

זאת הייתה בסף הכל פרידה.