קולה הקול שלה
של אהבה יוצר תקופות שעוטפות
במעטפה עוטפת סוחפת מנגן כנגן
מתחיל מנתב את המילים ישר אל תוך השביל
מכשיל את עצמי בכל פעם  קולך  שר
דרך צלילי מיתר ואני נרגש מחדש
אני נמס הלב תופס בעלות אך הכתיבה
והשפיכה לא באים מגיעים בקלות בקלילות
לא הכול משתחרר  כדי להשתחרר צריך
על מקומות תפוסים תופסים לוותר  אני נשבע שבועה
אילמת לעצמי  שבעצמי לא אפגע את עצמי
לא אפצע מספיק ליבי פצע ובעצמו עצמו נפצע
והפצע הפתוח לא חולף אם הרוח כשקולך
מנגן כצליל מיתר שבוי בלילות בתוכך
והראשי על הכר אך  ליבי שבוי אצלך נשאר

שאלת אותי אם אותה אני אוהב
כמה שירים כתבתי רשמתי והלב נותר כואב
חופר את הכאב והכאב לא עוזב
את האהבה שבלילות לבנים ניפצה את חומות האבנים
הלבנים הכבדות שהלב לא נפתח אותו פתחת בכוח
אותי לימדת  לסלוח לעצמי לאהוב גם אם אני רחוק
בליבי נותרתי קרוב רק מהשירים שכתבתי עלייך
אפשר להוציא אלבום איתך שבויה בליבי אני
ארקום את החלום וכן הייתי ורציתי וניסיתי ומיציתי
כי ראיתי שלא אוכל לפרוץ את החומות
להגנה מכאבים ונחמות יושב רושם לילות שלמים
שהיו נשלמים בחיבוק אוהב, בחוויות ילדות
קשה שאת לא כאן כי אני חווה עצבות  
בדמעה זולגת לך כותב שקולך מנגן ומתנגן בתוכי ומתוכי
כמיתר אוהב  הלב נשרף  כיבוי האש
רגשות לא מצליחה  לטשטש כי בלעדייך מרגיש כבוי
ורק אותך הלב מבקש

פזמון
קולך כמיתר נוגע בי פוגע דומע
עכשיו בלילות כל הזמן עולים לי זיכרונות עם מסך עשן
מתגעגע להרגיש עטוף בזרועותייך זאת שבועה של ילדים
קטנים אך אין לי חיים בלעדייך.