הוא יושב טיפה מפרפר על קצה המזלג
ואני טורף אותו
ביום שישי בלילה הכול טובל בדגים
כיפות על הראש, ספרי-תפילה נפתחים
תירוש מוזגים, חלה בוצעים
ורק אני מרגיש כמו בול-עץ
כשדג חי מפרפר אצלי בתוך הבטן
אני יוצא למרפסת לעשן
אני זקוק למנה הגונה של טשטוש לוורידים
השקט, הוא עושה בי חתכים
הכוכבים לרקיע ממוסמרים
על בית-הקברות שלנו יורד שקט מלאכותי
מה אני אעשה כל הלילה - זה תלוי בראש
כשהשמש זורחת אני סוגר את התריסים לשמר את הקור
אבל יודע זה לא יעזור - כי ההוא יפתח אותם
(בגלל עשן הסיגריות)
אז אני פותח תריס, שותה קולה, מתיישב, מדליק סיגריה
וכותב ש -
בקצה האלכוהול יש רעל
ובקצה הגירויים יש תעתועי-מחשבה
על משיחות המקלדת יש שקר ואשליה
על כפתור העכבר והגלילה מסתמן כעס ומרירות
(אבל)
בקצה העט הנושק לדף יש אמת
(גם אם)
לא תמיד היא יפה, לא תמיד נעימה. |
