זה תמיד מדהים אותי כל פעם מחדש, הקלות הבלתי נסבלת של הנפילה
הנפשית שלי. הדבר הכי פשוט יכול לערער אותי לגמרי. היציאה הכי
קלה מהשיגרה המשעממת שלי תגרום למוח שלי להריץ את עצמו אחורה
וקדימה. בתוך הקופסא הקטנה שלי, יחד עם כל התמונות והמכתבים
המצחיקים שקיבלתי מהחברות שלי בצבא, יושב לו המכתב מהפסיכיאטר
שיועד לקב"ן, מכתב שהעדפתי לשמור לעצמי. "כל שינוי משגרת החיים
הרגילה שלה עלול לגרום לדקומפנסציה.." הוא כתב. אוי כמה הוא
צדק. המוח שלי מנתח כל דבר שהוא לא רגיל אליו, מסבך כל
סיטואציה, מחבל באופטימיות שלי, רוצח את התמימות שלי. כל מה
שאני יכולה לחוש עכשיו זה את הציפצופים באוזניים. יש לי אותם
כבר שנים. כל פעם שמשהו אצלי משתבש אני שומעת אותם. ועכשיו הם
מתגברים. אני עם אוזניות כבר 3 שעות, המוזיקה צורחת לי באוזן,
וכל מה שאני מסוגלת לשמוע זה את הציפצופים האלה. די כבר!!! די
כבר, אני מתחננת. אני מנסה לעודד את עצמי, אומרת לעצמי להפסיק
כבר עם הניתוחים המפגרים האלה, מנסה להסית את חוט המחשבה שלי
לדברים אחרים. אין טעם. אף פעם לא שלטתי בזה. הדבר היחיד
שיפסיק את כל החפירות בראש שלי, זה הדבר היחיד שאני לא מרשה
לעצמי לעשות. פתאום הראש שלי מנסה לשכנע אותי שזה הדבר הנכון
לעשות, הוא עצמו כבר מתחנן לשקט, הוא רוצה כבר לנוח. אני
הבטחתי לעצמי כבר מזמן, נדרתי לא לחתוך, בשום מחיר.
אני מחפשת בהיסטריה את דרך המילוט שלי במגרה. הוא אויב לא קטן
אבל  בחשיבות מועטה יותר בסדר העדיפויות של מה שאסור לי לעשות,
בכל מקרה היתרונות גברו על החסרונות. אני פותחת בהגנה שלי כנגד
עצמי, מלחמת מגננה, ומגייסת את כל מה שיוכל לעזור לי, בגבול
השפיות, בלשון המעטה. מימיני יש את הבקבוק, שחיכה לי כבר הרבה
זמן מול העיניים,הוא לא הוציא מילה, תודה לאל. ומשמאלי יש את
הכדור, שדבק לצידי במשך חודשים רבים, תמיד עזר לי ליפול
מהרגליים. הצירוף הכי טוב הוא של הודקה וסטילנוקס, הלילה הזה
נעשה פגישת מחזור, ממש איחוד לבבות. רק שאני לא בטוחה שיש לי
לב.
סיגריה אחרי ואני כבר מטושטשת. היצור הזה בתוך המוח שלי לוחש
שזה לא נגמר, הוא יבקר גם מחר, אני יודעת. אבל רק עת עתה השקט
הזה כל כך מספק. הציפצופים נחלשים ואני מצליחה לשמוע את
הציפורים בחוץ. אני מעבירה את היד דרך השיער שלי ומבלגנת אותו
תוך כדי נחיתת הראש שלי על השולחן. כל הצבעים מסביבי מתערבבים
לגוש מטושטש שאני כל כך שמחה לבהות בו. האצבעות שלי מקלידות עם
אין סוף טעויות שאני אצטרך לתקן אחר כך. יש לי תיעוד לניצחון
שלי בקרב. מחר כשהכל יחזור על עצמו אני אדע מה לעשות. כל דבר
בעיתו, אני אומרת לעצמי. מחר אני כבר אדאג להכל. עכשיו? תנו לי
רק להקשיב לשקט הזה. הוא מהפנט. ממכר כל כך.