הסתכלתי עליה היא לא הייתה בדיוק מה שאני מחפש יותר כמו איזה
סוג של מה שאני אמור... לחפש. היא הייתה שונה וגם אני רציתי
משהו שהוא לא כמוני. באירוניה התפתיתי להגדירו כשונה אבל בעצם
רציתי מישהי בנאלית שנראית כמו אישה טיפוסית כזאת שמודעת
להיותה אישה אבל בעצם תמיד שואפת להיות גבר, טוב לא בדיוק היא
רק קצת פמיניסטית כמו כולנו. כזאת שחוזרת הבייתה ושוטפת כלים
בזמן שבעלה יושב רגל על רגל ולא עושה כלום. מישהי שמבינה
באיפור ובושם או אפילו רק מתיימרת. מתיימרת מספיק בשביל לדבר
על זה בביטחון. רזה אבל לא מדי לא אנורקסית כזאת שתמיד רוצה
להיות רזה יותר אבל לא עושה עם זה כלום ולא מבינה שהיא מושלמת.
בכלל רציתי מישהי שלעולם לא מבינה שהיא מושלמת. היא לא
פרפקציוניסטית היא סתם אישה רגילה שכמוה אפשר למצוא בכל מקום.
או אולי שלא קיימת אותה אישה. בנאלית אבל לא מטומטמת גם לא
חכמה אולי קצת מתפלספת אבל לא יותר מדי, כזאת שלא מתווכחת
איתך, לעולם לא יותר מדי. זה אגב לא אומר שהיא מסכימה איתך.
היא סתם לא מוצאת את הטעם בלהתווכח. כזאת שתמיד תהיה שם
בשבילך. לא כי אין לה לאן ללכת או כי הקשר חשוב לה נורא, אלא
פשוט מכח האינרציה. מדהים הכח הזה הוא מחזיק לא רק קשרים אלא
גם ממשלות, מסורות ונורמות, כי כבר אין פילוסופים שיטילו ספק
בדברים, כמו שאין נשים אידיאליות-בנאליות.