יום ולילה איתך, אוהב מאוהב.
יושב עתה לבד ומהורהר
ומחכה לך,
       מחכה למשב...
חושב על פרח שמלבלב,
קטיפות עלי הלב,
ודמותך מולי תתעצב.

ואני מתפשט,
מוריד מעלי את הכל,
מסכות, תחפושות,
אך נשל הנחש
קשה לי מכל.

ואנוכי אנוכי,
חושק בך מאד,
וזה לא ענין של רצון
וזו איננה אמת שמתעצבת על פי הלשון,
זו אהבה שבוערת
            ושורפת הכל.

וליבנו נמס ונמס,
כחרמון באביב
          ואשדות נחלים.
בתוכנו זורמים, חשקים תענוגים,
כעסיס שנוטף
             מראשי ההרים.

יום ולילה איתך אוהב מאוהב
יושב עתה איתך ומחכה למשב...