בצפון העיר יש בית רחב.
הוא עומד ריק.
את יכולה למלא את חדריו, אבל לא איתי.
הבית ההוא מחכה, אולי הוא בשבילך.
בטח לא בשבילי.

אם תרצי לבוא איתי - אתן לך את ביתי:
שלושה חדרים, מטבח צחיח,
חדר מדרגות מסריח,
אלף ש"ח בחודש דמי שכירות.
(אצלנו לא רואים את הדולר).

אם תרצי לבוא איתי - אתן לך את ליבי,
יש בו מקום ליד אביך, לצד אחייך,
מהתיכון שם חברייך.
הם חבריי לעבודת המפעל.
הם מחכים שתושיטי יד למאבק.

חיינו יחד לא ירוו נחת.
אולי ילדינו לא ידעו פחד.
אולי עוניינו לא יהיה נחלתם.
אולי נציל את עתידנו בשבילם.

הבית ההוא עוד מחכה לך
שתמלאי את חדריו, אבל לא איתי.
לא ארדוף אחרייך.
את אמנם אשתי,
אני לא בהכרח חייך.