עכשיו שאני נמצאת במקום אחר
לא ממש רחוק אבל לא ממש שם
אנשים אחרים הסובבים אותי
אבל כלום לא השתנה...
המסכה יורדת וחוזרת למקומה
אולי קצת אחרת, יותר עקומה
ובכול השקט הזה מתבוננת מסתכלת מחכה
חושבת או יותר נכון מקווה אולי הכל חלום
אולי אם היה אחרת...
ואז בוכה.
כי אם אחרת אז הכל יאבד,
וכשהאחרת תיפגש עם החדשה
תהיה איזו צביטה או תחושה משונה
כי לא באמת אפשרי שהכול נעלם
כמו חלום הזיות שלא היה מעולם
ופתאום מפחדת לא רוצה להתעורר
מעדיפה להישאר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.