העיניים שורפות מרוב כאב,
קשה שלא לזכור שהוא כבר
לא אוהב
ואת אותה הנשימה
שמפרידה ביני לבינך,
שמזכירה לי את
הפעם האחרונה...

ושוב מילים משובחות
של אותם שירים ומחשבות
שפוצעות לי את הלב
וקירות ליבי סדוקים
דרכם חודרות כל השנים
שדוקרות עוד לב אוהב.

המבט שלך לנצח נצחים,
נושאת אותו איתי למרחקים
ואת אותה הנגיעה
האוחזת בלי ידיעה,
שלא יכולה לעזוב
איתי צועדת בביטחה.

ושוב שפתיים מתוקות
נושבות כמו רוחות,
משאירות אותי לבד
ומגינות הלב דואות
בדיוק כשהן שותקות
כשאתה לא איתי לעד...