יש האומרים כי האושר האמיתי הוא כאשר אנחנו נשארות נאמנות
לעצמנו. מהי הכוונה שמסתתרת מאחורי שתי המילים: "נאמנות
לעצמנו" ? האם מדובר כאן בעיסוק במראה החיצוני או שמא זהו רק
סימפטום לבעיה הקשורה להתנהלות שלנו הנשים במערכות יחסים בין
אנשים בכלל וביחסים שבינו לבינה בפרט?
רוב חברותיי מצאו את אהוב לבם ונמצאות במערכות יחסים זוגיות
בריאות ומאושרות. אך לא כולן הגיעו לנחלה. ישנן פעמים בהן
אנחנו, הנשים מאבדות מהטעם הטוב וזאת על ידי כך שאנחנו מתאימות
את עצמנו לגבר ללא פידבק מצידו. כלומר, הקשר מתנהל לפי מצב
הרוח ורצונו בעוד שהבחורה אשר מעוניינת בקשר זוגי רציני תהיה
בסוג של צפייה מתמדת שאולי עם הזמן, הבחור יבין מה יש לו ביד
ויתאהב בה. בינתיים הקשר ממשיך והופך לסוג של יזיזות מתמשכת.
האם אנחנו צריכות להיות ריאליות ולסיים את הקשר, או לזרום עם
מה שקורה ולהסתכן בכך שרוב הסיכויים שמערכת היחסים הזו תהיה חד
צדדית בה הבחורה מתאהבת והבחור פשוט לא...? מצד שני, במידה
ונחליט לחתוך בתחילת הקשר, האם זו לא התנהגות פזיזה? אולי צריך
לתת לזה יותר זמן כדי לראות לאן העניינים מתפתחים?
אני לא לחוצת חתונה, אלא להיפך, מפחדת מהמוסד המקבע הזה.
הרגשתי אולי נובעת מכך שלא מצאתי את הגבר איתו ארגיש שאני רוצה
להתמסד, מצד שני, אני מכירה בחורות שתמיד ידעו שהן רוצות
להתחתן עוד לפני שפגשו גבר כלשהו. למרות ההתפתחות המודרנית בה
כביכול הכול הולך, עדיין קיימת הנורמה כי צריך להתחתן כאשר
מוצאים בן זוג שאוהבים בעיקר כשרוצים להביא ילדים וזאת בידיעה
מוחלטת כי אפשר גם אחרת ללא הניירת. נראה כי הלחץ החברתי
בישראל להתחתן הוא גדול יחסית. אסתכן ואומר שהלחץ מורגש בעיקר
בערים הממוקמות בפריפריה ופחות באזור המרכז.
מדוע קיים לחץ שכזה בעידן בו מעודדים חיפוש אחר משמעות באמצעות
ביטוי עצמי, העשרה עצמית, ביטחון עצמי ובעיקר הגדרה עצמית? האם
ההתעסקות המתמשכת עם העצמי היא שטחית וגורמת לנו להיות פחות
מסופקים מחיינו? האם יכול להיות שככל שחושבים יותר על החיים,
חיים פחות, וככל חושבים יותר על עצמנו, חווים פחות?
מצד אחד כיום בעידן המודרני משפחה וילדים אינם נתפסים ברוב
המקרים כמדד יחיד להגשמה עצמית ומאידך, ברור לכולם כי המשפחה
כמוסד לא תעלם וזאת ניתן לראות גם בטלוויזיה כאשר יש ניסיון
לשקף ערכים וסגנונות המקובלים בציבור. לפיכך, האם חתונה וילדים
הם התבנית לחיים מושלמים ומאושרים?
אנשים בכלל ונשים בפרט זקוקים לקשר ולתקשורת וכנראה ימשיכו
לחפש אחריהם על ידי בחירה בדרכים מקובלות יותר ופחות, שמשפיעות
וישפיעו על חייהם במסגרות החברתיות, המשפחתיות ובתוכן. בזוגיות
אין חוקים חד משמעיים, הכול הולך. אנחנו הנשים, צריכות להיות
פתוחות לכל האופציות ולא להינעל על תבנית מסוימת החרוטה
במוחנו. שתי המילים: "נאמנות לעצמנו", מכילות בתוכן מרכיבים
רבים המשתנים בין אישה לאישה. למרות שאנחנו משתדלות להישאר
מציאותיות, לפעמים נחמד לרחף ולזרום עם החיים. בעידן המודרני
בו "כולם יודעים הכול" יש מקום לתמימות שמייחלת לזוגיות בה
תתקיים מערכת יחסים אוהבת שיתופית ובריאה. |
