היא שאלה-
"אני רוצה לדעת היכן נמצא הלב שלך".
אני עניתי-
"כנראה שבצד שמאל".
באמת שלא רציתי להתחכם או משהו כזה, פשוט לא ידעתי מה התשובה.
אני כן יכול לענות על השאלה-כיצד אני מרגיש- זה קל. אני מרגיש
עייף, מדוכא ואדיש.
בעבר הייתי מרגיש עצוב, אך עכשיו אני כנראה עייף מידי גם בשביל
זה.
בכל אופן לשאלה "הכן נמצא הלב שלך" לא יכולתי לענות.
אני חושב שאנשים מאוהבים ידעו כיצד לענות לשאלה זו, לא שהייתי
מאוהב אי פעם, פשוט
שמעתי אותם מדברים על זה- "היא שבתה את ליבי", ''היא שברה את
ליבי" ועד כל מיני משפטים מסוג זה.
תמיד אני מסתכל על אמרות אלו בחשדנות. פעם לפני כמה מאות שנים
אנשים האמינו שהלב מייצר את הדם, עד שהגיע איזה אחד, ויליאם
הארווי, שהסביר שהלב הוא בסה"כ משאבה. זה הכל. משאבה. כמו כזו
שמנפחים איתה אוויר לאופניים. החשיבות האמיתית שיש לו זה רק
בגלל שיש לב אחד ואין לו תחליף- אי אפשר לקיים חיים בלעדיו.
אבל גם לכבד אין תחליף, וכך גם לראש, ולצוואר. אז מה כולם
נטפלו ללב? לא יודע אולי הם טועים כמו שטעו בעניין יצירת הדם.
את כל הדברים האלו לא אמרתי לה, כי הרגשתי שהיא רוצה לשמוע
ממני משהו אחר. גם הייתי די עייף לדבר על כל זה. לכן התרכזתי
בשעון. יש לה, לפסיכולוגית שלי שעון קיר עגול שתלוי על ההדלת
כניסה מבפנים. אף פעם לא הבנתי את זה למה היא תולה את השעון על
הדלת ועוד מהצד הפנימי שלה. יש מעצור דלת כזה שדואג שהדלת אף
פעם לא תוכל להצמד לקיר לכשהיא פתוחה, וכך השעון לא ישבר
מהתנגשות בקיר. הכסאות ערוכים כך שאני יושב מול השעון והיא
מולי. אני אוהב לשמוע את התיקתוק שלו, ששנינו לא מדברים אז
שומעים את זה ממש בקול רם. זה מאוד מרגיע אותי הקצב הזה, תיק
תק תיק תק, לא חשוב על מה אנו מדברים, לא חשוב מה אני מרגיש,
השעון ממשיך. אולי המטרה שלו להזכיר לי שאני משלם כאן אחת עשר
אגורות לכל תיקתוק. תיק -אחת עשר אגורות, תק- עשרים ושתיים
אגורות, תיק שלושים ושלוש אגורות, תק ארבעים וארבע אגורות. ככה
עד שזה מגיע לשלוש מאות שקל בדיוק. היא טוענת שככה מגיע לי
שלושת רבעי שעה, אבל אני יודע שמגיע לי ארבעים וחמש דקות
וארבעים וחמש שניות. לכן אני תמיד מתעכב קצת ביציעה.
בכל אופן הפעם באמת רציתי לענות נכון על השאלה שלה. וניסיתי
לחשוב על זה ברצינות. בשביל זה שחזרתי הביתה, הסתכלתי
באנציקלופדיה וראיתי שהלב מסמל מקור לרגש, רוחניות מוסר. הנחתי
כי השאלה התיחסה בעיקר לרגש, אז תרגמתי את השאלה שלה ל- היכן
הרגש שלך או מה אתה מרגיש. לשאלה הזו כבר עניתי לה- שאני מרגיש
עייף. כך הגעתי למבוי סתום.