עת דמדומים, התפזרו הערפילים.
והאור החלש חודר את הצללים,
מגלה את האמת -
את הזוהר שבפנים,
את האפילה בחורים.


העולם ריק, קיימות רק רוחות רפאים.
בעודי עומד ומביט בחיים הנעים הולכים ונעלמים,
דמויות אפילות שאינן אלא אשלייה,
בעולם אמיתי, יציר מוחי, פרי התפישה.


הישועה והאבדון ניבטים מעיניים חמות.
עיניים להן צבע חי המשתקף בעדשות.
אח הממצמץ בין העולמות.
כמגדלור, עומד מוחשי בין החזיונות.
והאדמה רועדת מבלבול ותמיהה,
כאשר מתוך עיניים אלו זולגת דמעה.