רואה מה שצריכה לראות,
שומעת את מה שצריכה לשמוע,
מתעניינת בדברים שמעניינים אותי
מפנימה את מה שבתוכי
לוקחת צעד קדימה ושניים לאחור ומתבוננת
רואה את התמונה המלאה ומסתנוורת
מהאטימות.
מתפצלת לשניים, מתכווצת פעמיים
עיניים מול עיניים
ושתיקה אחת.גדולה.
מילה אחת, שיכולה הכול לסדר,
מנסה להשתחל לה, אבל הקול דומם
מאבק תמידי בין הרצון לוותר והרצון להיות
גורם לי לתהות
לגבי החלוקה שבין נורמה חברתית למהות העצמית
הכוללת שאלה גורלית,
איפה אני בכל הסיפור?!
אתה חושב שהחיים הם שאלון אמריקאי
ויש תשובה אחת נכונה
אתה הבוחן ועל כולם לעבור את המבחן
לא מבין שיש גם גוונים של אפור,
ושלרגש אין מסתור. |
