בטרם עלייתה למעלית,
היא הסירה וזרקה בגסות
את שתי הכפפות מידיה הצעירות
אל רצפת חדר המדרגות.
היא הייתה ספרנית.
איש לא התייחס אליה -
רק אני.
כולם נכנסו למעלית
אולי היו שם יותר מעשרה
וגם אני.
בעצם לא רק אני -
הוא גם היה
ולו ספר מיוחד ביד.
הוא זרק מידיו את הספר
היקר והחשוב מאוד.
הייתה דממה והיה תימהון.
לא ידעתי אם להרים
או לבעוט בו ברגליי.
הייתה זו היא שהרימה
את שתי ידיה.
המשיכה בתפילה
ובקול רם הוסיפה קללה.
לאחר מכן,
התכופפה והרימה את הספר
שאני כתבתי,
את רב המכר למענה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.