[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מורי'ל משרקי
/
אוטובוס

מדפים מדפים, מוכרים זעופים, שיקשוק קולבים, התלבטות מצבית .
הוא יכול לדמיין אותה עומדת שם, באמצע כל החביבות המאולצת
הזאת, מסתכלת בעיניים פעורות באנשים, בבדים, בגימורים,
בכפתורים.
והיא עומדת, והשיער קצת סתור כי היא לא אוהבת להסתרק והכרית
שלה תמיד בצד שמאל. כמו העכבר של המחשב, שנענה לכל מגע שלה,
ולכן גם הרשה לה להעביר אותו דירה.
והחנות בצבע כסף, אבל בשבילה זה אפור. והנה היא ניגשת אל פינה
שאין בה איש. ממששת את השמלות הצבעוניות,מחליטה בשבילן איך
ייראו בעליהן. 'את' הוא מדמיין אותה אומרת בליבה ומחליקה
באצבעותיה בד וארגמן, 'אותך תיקח אישה עם שיער ארוך וחום,
שידגדג בפיתוליות את לחייהם של האורחים בכל פעם שתגיד מזל טוב,
ותודה שבאתם, ותנשק על כל לחי, בחיוך בוהק שיניים' .
'ואת' הפעם כתומה עם כתפיות 'תרגישי את משב הרוח ויד גבר חובקת
את מותן אישה בשיער קצר ובהיר, וצחוקה העליז מצטלצל בין מסעדות
שוקקות איש בערב קיץ חמים' .
"ואת?" מבהילה אותה מוכרת עייפה בעיניים כבויות וחיוך שמודבק
על אודם חיוור "מה תרצי?"
ועכשיו הוא מדמיין אותה עומדת נבהלת, מגומגמת, ידה עוזבת את
השמלה באשמה. "אני... מסתדרת, תודה" היא עונה במילמול,
והמוכרת, בעיוורון, פוסעת אל לקוח אחר.
הוא מדמיין את הבעת פניה, שיש בה משום הקלה. וידה שוב חוזרת אל
הבדים והסיפורים, אך לפתע נתקלת בשמלה נחבאת. הבד עדין וגמיש,
רך למגע. ידה מושכת את השמלה אל אורות הניאון. שמלה קצרה,
מכווצת, בצבע חום אדמה, חובקת עיגולי שמש צהובים.
'ואת' היא ממשיכה, לא מסירה את מבטה מהתגלית החדשה 'מה את? של
מי את? עם כל הסמיילים המחייכים שלך את בכל זאת נראית עצובה'
כן, ככה היא בטח דיברה על השמלה, הופכת את השמשות הקטנות,
הרקומות, לפרצופים שמחייכים ובוכים בו זמנית.
היא מוציאה את השמלה מהקולב, ומיטיבה מבטה בה, חום וצהוב. איזה
שילוב מוזר, כזה שמערבב שוקולד ובננה ומסתובב מהר מהר ועוטף את
הלב בחמימות של זכרונות רחוקים ושבת בצהריים וסוכרייה על מקל
שנשארה מאתמול ועדיין מתוקה ודביקה ולועסת. ואולי זה לא
הסוכרייה, לפתע מתערער בו הביטחון, והוא מדמיין לו שוב את פניה
במערבולת מחשבות, ידיה אוחזות את השמלה ועיניה מרחפות הרחק אל
שדות רחבי ידיים ושעת ערב קרירה ומרשמלו (כן, הוא בטוח שזה
מרשמלו) שכולם שמים באש, חוץ ממנה, כי הוא לא אוהבת לאכול
דברים שרופים.
"ואת?" הגננת שואלת ומגישה לה כוס תה מתוק. והשמלה נשמטת מידיה
כשהיא מושיטה את כפה לעבר כוס התה. ופתאום היא ניעורה והזהב
שבעיניה נעלם. ואז היא רוכנת, ככה, בזהירות, ומרימה את השמלה,
ככה, בעדינות. מקפלת אותה יפה יפה, שתשמור בפנים את כל
הזכרונות, שתאכיל בהם את כל הסמיילים הצהובים, והם מנגבים את
הדמעות. את הדרך לקופה היא עוברת במעוף, מוציאה מארנקה ניירות
מקומטים אחדים. ומקבלת תמורתם נייר מקומט אחר.
את השמלה היא חובקת, ולא מתאפקת, היא מחליפה במלתחה את החליפה
של השפחה בשמלת הדוכסית עם הסמיילים המחייכים.
ואז היא עולה על האוטובוס, ויושבת בספסל שהוא הכי אוהב. והוא
עולה שתי תחנות אחריה, ובחמש הדקות הבאות מביט בה ומדמיין אותה
עומדת בחנות, תלושה מהמציאות. מרגישה את הבדים ומספרת סיפורים.
ואז היא מוצאת, כמעט בטעות, שמלת סמיילים ששובה את ליבה בקלות.
מין שילוב שכזה חום וצהוב.
ואז חזר לו עוז רוחו.
הוא צעד אליה עד, לצידה הוא נעמד
"ואת?" שאל אותה "מישהו יושב ליד?"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אביגדור ליברמן,
תעשה לי ילד עם
עיניים של דג!






אד המתאבד


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/1/11 18:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מורי'ל משרקי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה