הוא מהוסס באהבתו
לא בטוח בצעדיו
לא יודע מה יקרה
אם ילך או יישאר
ילד קטן
תינוק מגודל
זמנו טרם הגיע
באהבה קשה נפל

קום, גיבור שלי
אני צועק לו ממרחק
אך הוא נציב של מלח
מצדדיו עולה אבק
שאלה שנזרקה לאוויר
נוחתת ברעש גדול
אוזניו חירשות ועיניו סמאו
נפשו פורקת עול

דרכו של אהובי היא אחת
יעזוב כי ביחד אי אפשר
"לבד כבר עדיף" יאמר בחצי פה
ולא יסב לאחור
כי מבטי אינו מרפה

יודע הוא שאם יראה
את עומק יגוני
לא יוכל עוד להסס
או ברגליו להמשיך לפסוע
באמצע המדבר
יעמוד מבולבל וקרוע
דמעותיו של אהובי
כדמעותיו של עוף חול
חמימות ונוטפות על הפצעים

במקום אחר בזמן חדש
מחכה אהוב זר
בידיו שושנים צחורות
שפתותיו - חיוך קר.

אהובי אהבתנו יבשה
עזבני כי אסבול
במקום שהיה נציב המלח שלנו
נותר עכשיו רק חול.