|
תשעה חודשים מלאי אושר
עברו בשקר לפחות לאחד
ואני חי לבד ומת לבד
עם חנק בגרון שלא מרפה
טיפשות הורסת רוצחת
את התמימים הנופלים
וכולם מסביב מקנאים באמת
בשקט מחלחל הרעל לאלו המאושרים
עד שתיפח בהם נשמתם
עד שימותו לבד
למה אמרתי שאני אוהב
נרדם על זרי דפנה לידה
ואיך היא מסוגלת לשקוע
הפכתי ג'יין דו לפאר יצירתה
בלילות קצרים ריקים מתוכן
מביט בה מכונסת בעצמה
ונוח לה, ישנה לבד ומערסלת אותי
אני מתעלם מכל סימן
ואין לי ברירה אלא להתעלם
והיא נינוחה לידי
מעשי כשפים מבשמים את הנפש
וכל עוד זה נמשך אז טוב לי
פזמון:
איך את לא מבינה
מי החכם, התם והמטומטם
אני זורק לך סולמות
שתרדי מהעץ עליו טיפסת
שנוכל להמשיך לחיות בשקר
עד לפעם הבאה...
ממה את מבועתת קטנה
את מי תמצאי בחוץ מחכה
אף אחד לא ישלים אותי
אני משלים את כולם
אז תפסיקי לבכות
את לא קורבן.
תירדמי לבד סהרורית ותביני
שאת צורחת בדיוק כמו כולן...
פזמון... |
|
|
מראה מראה שעל
הקיר הסקיתי
והקשיבי:
קנדימן!
קנדימן!
קנדימן!
נו?
לא הבטחת לי
איזה יצור שיש
לו בבטן כוורת
דבורים כזאת?
זאת שאהבה את
התלל-אביבי
מפחדת מסרטי
אימה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.